לא מאוחדת, לא ניתנת לחלוקה
בגלל השנאה, בגלל המבנה הפיזי, ובגלל שלאף אחד אין כוח, לירושלים אין עתיד. יום ירושלים שמח
קח יהודים ושים אותם בשכונה ערבית במזרח העיר, והנה לך מתכון לפיצוץ. שייח ג'ראח, למשל. גם תושב ערבי לא יכול לגור בשכונות יהודיות, כי אף אחד לא רוצה אותו בהן, והוא עצמו ירגיש שם כמו חפץ חשוד. "לא ארצה שערבי יגור ברחוב שלי", אמר טדי קולק לפני 30 שנה, וקבע את קווי ההפרדה בעיר.
ירושלים לא מאוחדת, כי יהודי חילוני לא יכול לגור בשכונה חרדית, וההפך. בעשרות השנים האחרונות גורשו או נאלצו לעזוב, או נטשו מרצונם עשרות אלפי תושבים חילוניים את השכונות החרדיות. רבים מהם לקחו את עצמם וברחו גם מהעיר. גם תושבים חרדים שמגיעים לשכונות חילוניות נכנסים לסרט מלחמה ארוך. הקרב האחרון בין הצדדים ניטש על שכונת קריית יובל במערב העיר. ביום שישי בערב יקרינו החילונים סרט במרכז השכונה. מעניין איך זה ייגמר.
ירושלים לא מאוחדת כי המבנה הפיזי, הלאומי והדמוגרפי שלה משדר הפרדה. הערבים גרים במזרח העיר, מעבר לכביש מספר אחת. הם לא מעורבים בניהול חיי העיר ולא מצביעים בבחירות כדי לא להסתבך עם הרשות הפלסטינית. החילונים מתרכזים בכמה שכונות שעוד נותרו להם במערב העיר, בעיקר במושבה הגרמנית ובית הכרם, עד שגם הם יצטרפו לנתוני ההגירה השלילית. החרדים גרים בשכונות בכל העיר וכובשים את החילונים בהדרגה. "זו עיר של גטאות-גטאות", הגדיר את ירושלים בצדק יו"ר הכנסת רובי ריבלין, תושב העיר.
ירושלים לא מאוחדת, אבל גם אינה ניתנת לחלוקה, וזה הפרדוקס הגדול. בעומק השכונות הערביות מתגוררים מאות תושבים יהודיים. אין ראש ממשלה בישראל שיפנה את היהודים שגרים בקדמת ציון (אבו דיס), מעלה הזיתים (ראס אל-עמוד), בית החושן (א-טור), עיר דוד (סילואן), נוף ציון (ג'בל מוכאבר) או שכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ראח). אין ראש ממשלה שישלוף אלף יהודים מתוך העיר העתיקה ויהרוס מבנים וישיבות בעלות ערך דתי והיסטורי.
ירושלים לא ניתנת לחלוקה וכל הסיסמאות על "השכונות היהודיות ליהודים והערביות לערבים" הן בדיחה מגוחכת. זה לא יכול לקרות. הממשלה לא תיתן לפגוע ביהודים שגרים בתוך השכונות הערביות, והיא רק מעודדת אותם להיכנס פנימה. האמריקאים לא ייתנו לפגוע בערבים ולהרוס להם בתים. מה שכן, אפשר אולי להעביר לרשות הפלסטינית שכונות ומחנות פליטים ערביים בתוך התחום המוניציפלי, שעדיין אין בהם ערבוב דו-לאומי. אבל גם זה לא נעשה.
ירושלים גם לא ניתנת לחלוקה, כי
עיר לא מאוחדת ולא מחולקת היא עיר תקועה. ירושלים מתבוססת בבוץ, מסוכסכת עם עצמה, שקועה בבעיות כלכליות, כי האוכלוסייה החזקה עוזבת. ואם זה לא מספיק, העיר הסתבכה עם ראשי ערים שהרסו אותה כמעט עד היסוד והותירו מאחוריהם מונומנטים מזוויעים כמו פרויקט הולילנד, הרכבת הקלה וגשר המיתרים. הניסיונות האדירים שעושה ראש העיר הנוכחי ניר ברקת לשקם את העיר לא זוכים לסיוע ממשלתי מינימלי. אילו היו זוכים, ירושלים הייתה הופכת מזמן לפרויקט לאומי ובינלאומי שצריך להציל מיד, בדיוק כמו את יוון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם