פרסומת קטנה ומטריפה

רגע לפני שהיא נפרדת מאיתנו, רחלי רוטנר מכסחת כמה שיותר פרסומות, בכמה שפחות מקום ועם אקסטרה ציניות בילט אין

רחלי רוטנר | 18/5/2010 18:53

השבוע היינו בעיקר קטנוניים. כנראה בגלל השיממון במקבצים האחרונים, שמעורר חשק להיטפל או לזפזפ. בחרנו להיטפל. קבלו את ספיישל הקטנונייה הגדול. אתם מוזמנים למלמל "אשכרה"

פרסומת למס הכנסה צילומסך nrg

לפרסומת לרשות המסים (לפמ): כבר חטפתם את ישי גולן לפרסומת? ועוד לתשדיר "איזה כיף לשלם מסים"? תנו לנו להתאושש קודם מתפקידו כגלעד שליט הלאומי. ושבו החזרי מס לגבולם.

ועוד משהו לרשות המסים: שלוש הבנות שנופלות זו על זו מרוב צחקוקים נשיים שובבים זה בערך הדבר המזויף ביותר שנראה על המסך מאז שהילד של מאיה ישעיהו דקלם בשעמום "שניצל תירס, שניצל תירס". לעתים רחוקות בנות מצחקקות ונופלות זו על זו, בעיקר למראה דוח הצהרת הכנסות.

לפרסומות של שופרסל דיל (גיתם BBDO) ומגה בול (מקאן אריקסון): אז עכשיו, אחרי שבדקתם 100 עגלות במודיעין, ערכתם את מבחן 1,000 השקלים בנתניה, צווחתם “הם אומרים שהכסף שלך קונה יותר, חה!” ו”הם סוברים ששווה לקנות בזול, חו!”, האם כבר סיימתם להתקוטט או שנקרא לגננת? כי זה מתחיל להיות מביך.

לפרסומת של ג. יפית לדיאט פור לייף: "זו הדיאטה היחידה בשבילי", מכריזה יפית בששון, ולבנו נצבט. פעם, בפרסומת המיתולוגית שלה, היא נשבעה אמונים לנצח לטבליות אשכוליות ויטליה, ההן עם הרוקח המנומנם, והנה היא מתקדשת לאחרת. כך חולפים עלומינו.

לפרסומת של ביטוח הראל (JWT) ולתשדיר העובדים הזרים (לפמ): מה הטעם לטרוח לייצר סרטון כמו־תיעודי, שבו מתראיין אדם אותנטי, כמו רני כרמלי החייל המשוחרר או היועץ כסוף השיער לענייני ביטוח, כשממילא הכיתוב מבהיר ש"המציג הינו שחקן"? אם לא מצאתם אנשים אמיתיים שיתאימו לאג'נדה, לא עדיף ללכת על ז'אנר אחר של סרטון? כיתובי ה"בעצם

הוא שחקן, אל תאמינו למילה שהוא אומר" פוגמים במורל שלנו. כשראיתי את עידו רוזנבלום ועדי אשכנזי צוהלים על האופנוע בפרומו של קשת ומתחתם הכיתוב "עדי ועידו לא נוהגים באמת", משהו בי גסס מעט. ואז הלך לדפוק את הראש.

לפרסומת של טונה סטארקיסט (אליקים הרמן נהרדע): זה נורא מבלבל, לראות את הבננה של אורנה בנאי מהפרסומת לקורנפלקס בתפקיד בעל כנוע בלי קליפה כלל. לפחות תורידו לו את השפם.

לפרסומת לספגטי אסם (גיתם BBDO): אז החזרתם את הילדון הזך ששר את שיר הזימה "אם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי". יופי, משפט פתיחה חדש לגני ילדים חשוכים. הכי נאות.

לפרסומת של טורנדו (שלמור אבנון עמיחי): שעה קשקשתם על מהירותם של שרתי מכוניות המירוץ רק כדי שבסוף מפקדם יקרוץ "זה בדיוק כמו... טורנדו!" ואיכשהו כל העסק ייקשר קלושות למזגן? נכון ששוטים של מירוצים זה עניין מלהיב, אבל אם אין קשר, לא צריך בכוח. בסך הכל טכנאי מזגנים.

לפרסומת של המכללה ללימודים אקדמאיים (ענבר מרחב שקד): אז שילבתם שתי דילמות מקצועיות לתוך סרטון אחד, בלי חוצץ ביניהן. יצא שסיטואציה שבה אנחנו יושבים עם ילדה אנורקטית הופכת תוך רבע שנייה לישיבת מנהלים. שילוב קורסים זה מועיל, אבל WTF.

ועוד משהו למכללה ללימודים אקדמאיים: השנה יצאה שאגת ה"מה אתם הייתם מחליטים?" הקבועה של הקריין שלכם קצת מאוסה. לא באשמתכם, כמובן. באשמת חיים הכט. אז קלקלו לכם את הקאץ' פרייז, מה אתם הייתם עושים? משאירים אותה בכל זאת ונרדמים, כנראה.

לפרסומת של סקול (גלר נסיס): "איטס דיפרנט", אתם לואטים. לא עד כדי כך דיפרנט, בכל זאת, זה הסלוגן של שווופס ("דרינק דיפרנט"). מזלכם שיצא סרטון חמוד.