לשחרר את שליט "בכל מחיר"?
האם מוכנים כל אלה שקוראים לשחרור החייל להפסיק את עסקינו עם עזה? לאבד מקורות פרנסה? להסתכן בסנקציות? כמובן שלא, והמחיר של שחרור מחבלים – פשוט יקר מדי
ארבע שנים בתנאי חוסר ידיעה מצד אחד ומאסר ללא רחמים מהצד השני, הם מחיר כבד מנשוא ואף לא אחד מהקוראים היה מתחלף עם מי מהצדדים. דובר רבות על "כישלונות" בארבע השנים שחלפו אך העובדה הגלויה היחידה היא שגלעד עדיין שבוי, ולציבור בישראל אין כל מידע על מצבו או על מקום הימצאו וגם לא על פרטי המשא ומתן לשחרורו, הכפוף לחוק הצנזורה. אכן זה מצב ייחודי אליו נקלעה החברה הישראלית הרגילה למידע אמין ושוטף, חברה שבה חופש העיתונות כמעט ולא יודע גבולות.
בארבע השנים שחלפו מאז ה-25 ביוני 2006 ניסו שני ראשי ממשלה ושני שרי ביטחון, כמו גם שני ראשי המטה הכללי ורבים אחרים, להשיב את גלעד חזרה הביתה ללא הצלחה. האם אין הם משתוקקים לשחרר את גלעד? התשובה היא ללא כל ספק כן, הם מאוד רוצים לשחרר את גלעד. ממשלת אולמרט הסכימה לשחרר 330 מחבלים מהנתעבים הכלואים בישראל בנוסף למחוות לפת"ח. סך כל המשוחררים הסתכם בכ-1450 מחבלים. ממשלת נתניהו הגדילה לעשות והסכימה לשחרר כ-420 מחבלים "כבדים" בנוסף לעוד 1000 מחבלים במחווה לצד השני, אך גם נסיגה זו בעמדת ישראל לא ריצתה את התאווה הפלסטינית, ותשובתם למתווך הגרמני עדיין לא ניתנה. וכאן נשאלת השאלה: בכל מחיר! איזה מחיר?
האם חקלאי ישראל השולחים סחורות במיליוני שקלים לרצועה, האם הם ישלמו את "בכל מחיר" ויפעלו להגברת הלחץ על ממשלת החמאס על ידי הפסקת משלוח פירות וירקות לרצועה, דבר הכרוך בהפסדים כספיים?
האם מוכנים גופים עסקיים לוותר על רווחיהם מעסקאות שמתבצעות בינם לבין העזתים (חשמל, דלקים, חברות סלולר, חברות לממכר מוצרים חשמליים, דטרגנטים וסבונים, מים מינרליים וכו')?
האם מוכנים סוחרים ישראלים הסוחרים עם עזה לאבד את מקור פרנסתם כתוצאה מניתוק עסקי מהרצועה? והאם מוכנים ישראלים לאבד את מקום עבודתם כתוצאה מהפסקת המסחר עם עזה?
האם בנק ישראל – במסגרת "בכל מחיר" - לא ישלח משאיות עם מיליוני שקלים במזומן פעמיים בחודש לעזה, ובכך יערער את שלטון החמאס ויגרום להנייה לחשוב על יכולתו להמשך כהונתו בעזה?
מה עשתה ישראל על מנת לעכב העברת כספים מאירופה וארה"ב לעזה? ומה המחיר שישראל מוכנה לשלם עבור חסימת העברת הכספים לעזה?
האם מוכנים אזרחי ישראל לשלם "כל מחיר" ולוותר על סגנון חייהם ולהסתכן בסנקציות שיוטלו על ישראל, אם ממשלת ישראל תפעל בנחרצות בדרך זו או אחרת על מנת להכניע את החמאס ובכך לשחרר את החייל החטוף?
שאלות אלה ואחרות נשארות פתוחות וללא מענה כאשר מצהירים התומכים "בכל מחיר". וכאשר אין תשובות ברורות לשאלות שהצגתי, נשארת
אם התשובה היא כן, יפנה הקורא את מבטו לצדדים ויבחר בליבו על מי מהיקרים לו מבני ביתו הוא מוכן לוותר, את מי מבני משפחתו הוא מוכן להקריב על מנת לראות את גלעד בבית עכשיו. זאת השאלה האמיתית וזאת גם חייבת להיות התשובה החד משמעית לשאלה קשה זו.
אין ספק שקל להקשיב לרגש ולסיפוק הצורך האנושי להפסיק את הסבל הזה כאן ועכשיו. אך מה צפון לישראל מעבר לפינה? כיצד יפרשו זאת אויבינו הקרובים והרחוקים המודעים לחוסנו ולחולשתו של הציבור הישראלי? אויבינו הבוחנים את צעדינו השכם והערב על מנת להשיג את יעדם הסופי יפעלו בעתיד בהתאם לתוצאות ודרך שחרורו של שליט. מטרתם של החוטפים היא רק כניעה טוטלית של ממשלת ואזרחי מדינת ישראל, הכוללת גם השפלה, ולא כל פתרון אחר.
את הלחץ יש להפעיל על החמאס ולא על מנהיגנו הפועלים מתוך שיקול דעת וראייה לטווח הרחוק. החלטת ההנהגה חייבת להיות שקולה תוך כדי מציאת פתרון לשחרורו של שליט, מבלי להיכנע פעם נוספת ובכפוף לשמירת ביטחונם של כלל אזרחי המדינה.
הכותב הוא אביה של טל קרמן שנהרגה בפיגוע בקו 37 חיפה, ב-5 במרס 2003
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם