על דעיכתו של השמאל
בעוד הימין השמרני אמיץ דיו כדי לקרוא לבעיות האמיתיות בשמן (אבל מציע שנאה כנגד שנאה), השמאל מסתפק בניתוח פשטני של המציאות
בתגובה לשאלת המראיין מדוע טורקיה מתקשה להתקבל לקהילה האירופית, הוא מתח ביקורת על "ההתנהגות האזרחית" של אנקרה. לפני שחתם את הראיון בדברים הצפויים על אודות "הקשר המיוחד שיש לו כגרמני לישראל", הוא הזכיר כי "אמת יש לומר גם אם היא יוצרת מחלוקות בין ידידים".
באותה תוכנית הוקדשו כמה דקות למשבר דיפלומטי שעלול להיווצר בין הממלכה ההאשמית של ירדן להולנד. ומדוע? כי חירט וילדרס, מנהיגה של המפלגה "הימנית קיצונית אנטי-איסלאמית", אמר כי ירדן היא מדינתו של העם הפלסטיני. וילדרס הוסיף כי על האירופים להעניק מעמד מיוחד לישראל, כיוון שהיא עומדת כבלם בפני התפשטות האיסלאם הרדיקלי. וילדרס הזהיר כי השתלטות האיסלאם על ירושלים תביא אחריה השתלטות על "אתונה ורומא".
שני אירופים, שני מחנות פוליטיים מנוגדים, מצב היסטורי-מדיני אחד. האם יש צורך להיות "ימני קיצוני" כדי לומר אמת? הואיל וכותב דברים אלו רואה עצמו מאז שעמד על דעתו הפוליטית כציוני-סוציאליסט, התשובה חייבת להיות שלילית. אין צורך להיות איש ימין קיצוני כדי לומר אמת. האמת ההיסטורית-מדינית תומכת לחלוטין בעמדה הציונית-סוציאליסטית, הסבורה כי תיקון העולם עובר דרך תיקון מצבם של מיעוטים לאומיים, בתוכם המיעוט היהודי, וכי הדרך הנכונה ביותר לארגן את כל מדינות הלאום, כולל זו היהו דית-דמוקרטית, היא באופן סוציאל דמוקרטי.
מדוע אם כן מרטין שולץ נע בין חצאי אמיתות להתחמקויות וסתירות מביכות, ואילו עמיתו ההולנדי וילדרס, גם אם גורם לתחושת חוסר נוחות, אומר דברי אמת, שאמנם אינם מקיפים את כל הבעיה? ככל הנראה התשובה נטועה במציאות של "השמאל" האירופי-"שמאל" במרכאות כפולות ומכופלות, אותו "שמאל" שנולד מהייאוש שלאחר מלחמת העולם השנייה, וכל מה שהוא יודע לומר מאז הוא דקונסטרוקציה, פוסט-קולוניאליזם ואנטי-אימפריאליזם.
שביעות רצון זחוחת דעת
מרטין שולץ אינו יכול לבלבל את המוח עם ביקורת על "ההתנהגות האזרחית" של הטורקים, כאשר אינו אומר מילה וחצי מילה על "ההתנהגות האזרחית" של החמאס. באותו אופן, כבר ברור לכל מי שעיניו בראשו כי רווחה כלכלית (" מעמד בינוני" בעגה רווחת) היא תנאי מספיק לאידיאולוגיה של שלום. ייתכן שמרטין שולץ יודע בעצמו כי הוא נתון בסתירה פנימית מביכה, ולכן הוא משגר את לוויין הביטחון האולטימטיבי: "הקשר המיוחד שיש לו, כגרמני, לישראל". שזה הרי עוד שקר רווח ומסוכן - שקר הקשר, כביכול, בין שואת היהודים להקמת מדינתם וללגיטימציה שלה, שהנה, שוד ושבר, הולכת ונשחקת בשל פעולת השייטת.
אצל וילדרס הדברים פשוטים ובהירים. האיסלאם הרדיקלי לא רק אומר מה כוונתו, אלא מיישם אותה בכל מקום שמתאפשר לו או שמאפשרים לו. העובדה שוילדרס מציע שנאה נגד
שנאה לא משנה את העובדה שיש כאן בעיה. ואם השמאל הקלאסי הצליח להשיג בעבר הישגים, זה לא בגלל שהוא ניסה להחניף למישהו, אלאכיוון שעוד יותר מהימין הקלאסי הוא היטיב להביט למציאות בעיניים, ולשנותה. אכן עולם מופלא. הימין השמרני אמיץ דיו כדי לקרוא לבעיות הממשיות בשמן, ואילו השמאל עוצם עיניים וטומן ראשו בחול.
רבים מחפשים את הסיבות לדעיכת השמאל בארץ ובעולם. ובכן, דומה שדבריו של מרטין שולץ מספקים קצה חוט לפתרון התעלומה: מתברר כי הציבור, עוד לפני שמכריע בין דרך פוליטית כזו או אחרת, רוצה לשמוע התייחסות רצינית יותר למציאות - גם אם היא מלאת סתירות ובעייתית. השמאל היווה בעבר גורם פוליטי של ממש בראש ובראשונה מפני שלא ויתר על תיאור המציאות במלוא מורכבותה, והחליפה בנוסחאות פשטניות שמטרתן שביעות רצון זחוחת דעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם