מחאה עם קפה: המהפכה יוצאת מסלון הבית
הצבתי שלטים, התלכדנו לקבוצה, אפסנו מידע ופנינו לתקשורת. חוסר האמון בממסד הנבחר מניע קבוצות לפעולות מחאה מאורגנות היטב
הדפוס השני, שהתחיל להיות פופולארי, מחייב ויתור על יד אחת. אלו הן העצומות האלקטרוניות או כתיבת תגובות באתרי החדשות. רבים מאיתנו ודאי חתמו על עצומה כדי להשפיע על הממסד לפעול למען גלעד שליט, למען ילדי העובדים הזרים, נגד העלאת מחירי הארנונה או נגד סלילת כביש. אמנם, עדיין ניתן לאחוז ביד אחת בעוגייה או בספל קפה, אבל יש ויתור ואי נוחות כי ביד השנייה צריך להקליד. אולם בישראל התחיל להתפתח דפוס השתתפות פוליטית נוסף - פעילות בהתארגנויות חוץ ממסדיות.
בשנים האחרונות, התחלתי להיות מעורבת בעיקר בעירי בסוג פעילות זו. הרחבת דפוסי ההשתתפות הפוליטית מהסלון, החתימה על עצומות וכתיבת טוקבקים באתרי חדשות מקומיים, לפעילות מחאתית ברחוב ובמרחב הפוליטי התרחש בפתאומיות. יום אחד, קראתי במקומון שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה מקדמת פרויקט, שבעיניי נראה טירוף. מה שהרגשתי באופן סובייקטיבי הוא כעס, בעיקר כי חשבתי שמי שקיבל את ההחלטה לא חשב
הצבתי שלטים באיזור הבית עם הטלפון והמייל שלי וככה התלכדנו לקבוצה, שביקשה להשפיע על אותה החלטה תכנונית. רפרטואר הפעילות כלל מחאה, עצומות, איסוף מידע, פנייה לעיתונות ועוד. בדרך הציעו עזרה אנשי מקצוע ללא תשלום, תושבים שנאבקו בעבר או ידעו פרטים על תוכניות אחרות בממסד. יצרנו קשר עם ועדים ברחבי הארץ והחלפנו מידע ותובנות על מה כדאי ומה לא לעשות.
במשך הזמן, מצאתי את עצמי עושה את אותו דבר. מייעצת ועוזרת להתארגנויות אחרות בעיר ועוקבת אחרי תוצאות מאבקים של אחרים. השאלה שהתחילה להתעורר אצלי היא למה? הרי זהו לא אינטרס אישי שלי? למה המעורבות הזו? שאלתי אותם ואת עצמי מהו המניע להיות מעורב בדרך זו בענייניהם של אחרים?
התשובה הייתה שתחושה של אי צדק והיעדר אמון בממסד הנבחר גורם לי לחוש אמפתיה כלפי מי שנאלץ להתמודד במאבק דומה לזה שאני השתתפתי בו. מציאות זו מחממת את הלב ומגבירה את תחושת האמון בחברה. אולם, היא צריכה להדאיג את ההגמוניה המאבדת את אמוננו. קיים בי החשש שלמרות הרוגלך והקפה תצא מהפכה מהסלון בביתנו. מהפכה הדורשת את קץ הייצוג העירוני לטובת דמוקרטיה היוצאת ישר מהפורומים האינטרנטיים או כיכר העיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם