שתיקת הרבנים
היאלמותם של הרבנים הראשיים נוכח הפסיקה נגד הגיור בצה"ל - מוכיחה עד כמה התרחקה הרבנות הראשית בישראל מהחזון הלאומי-ציוני שאפיין אתה בתחילת דרכה
באותן שנים כיהן כרבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שהקים את מוסד הרבנות הראשית. הוא לא חשש מהרב הליברלי שעלה לירושלים. להיפך. הוא עודד אותו להקים את 'אמת ואמונה'. הוא גם העניק לו היתר לעריכת חופה וקידושין. הוא חלק עליו, אך גם חלק לו כבוד. "אתה תגיע לאנשים שאני כנראה לא אגיע אליהם", אמר הרב קוק באומץ שלא מאפיין איש מממשיכיו.
מי שרצה להרהר בדרך הארוכה שעברה הרבנות הראשית מאז ועד היום קיבל בשבוע שעבר תשובה בבג"ץ. נציגת הפרקליטות, עו"ד יוכי גנסין, טענה בנחרצות המאפיינת אותה שהגיורים (האורתודוקסים, נזכיר) שנערכים בצה"ל נעשים לא ברשות ולא בסמכות. היא אמרה, והארץ רעשה, אך כבוד הרבנים הראשיים, הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר והראשון לציון הרב שלמה עמר, שבמהלך משבר הגיור האחרון לא חדלו מלגלגל עיניים השמימה ולהאשים עולם ומלואו בחוסר הבנה למצוקת הגרים, לא מצאו לנכון להוציא את ההודעה החד-משמעית המתבקשת שתגן על מערך הגיור הצה"לי. מערך שאיפשר עד כה לאלפי חיילים, רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר, להתגייר במהלך שירותם הצבאי.
אה כן, הרב עמאר שיגר מכתב לראש הממשלה בו הוא מתרה בו: "אם היית מעביר את חוק הגיור שלי זה לא היה קורה", ופיזר פה ושם עוד כמה משפטים ומסרים מגומגמים, אך באשר למהות – דממה. הרבנים הראשיים מילאו פיהם מים, בשתיקה שאין שאון שיחריש את קלונה. או את חרפתה.
הרבנות הראשית לישראל התרחקה מרחק שנות אור מהחזון הלאומי-ציוני שאפיין אותה בשנותיה הראשונות. במקרה הטוב היא מעוז חרדי, משני בחשיבותו. במקרה הרע, אך המדויק יותר, היא כלי ריק. כך רישום הנישואין, כך הגיורים, כך התנהלות בתי הדין הרבניים. ועוד לא דיברנו על מערך הכשרות. מי שמקורב אל המנגנון הזה יודע היטב עד כמה הוא מחנאי ונקמני, לפעמים גם מסואב ובדרך כלל חסר תקנה. הרב הראשי האשכנזי מתמנה על פי רצונו של הרב אלישיב, הרב הראשי הספרדי על פי החלטתו של הרב עובדיה. כך נכבשה מה שהייתה יכולה להיות ספינת הדגל של הציונות הדתית על ידי הממסד החרדי במרעו.
ולמען האמת, כאן גם טמונה התמיהה הגדולה. איך קורה שהציונות הדתית האורתודוקסית השפויה הפקירה את החזית הזו, או לחילופין לא הגיעה למסקנה כבר מזמן כי תם תפקידה ההיסטורי של הרבנות הראשית וכי יש להקים לה אלטרנטיבה? רבני צהר הידידותיים
בשם הממלכתיות, ובמסירות נפש אמיתית, הם מציגים לציבור מצג שווא של רבנות ראשית מתוקנת ובכך מסיטים את האש ומונעים מהציבור, גם מהציבור שלהם, את התובנה המתבקשת. אך חז"ל לימדונו שמי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר אל רחמנים. זהו עוול שרבני צהר לא יינקו ממנו.
שתיקתם של הרבנים הראשיים השבוע צריכה להיות יריית הפתיחה החרישית לברית היסטורית בין הגורמים המתונים באורתודוקסיה הישראלית לזרמים הלא-אורתודוקסים, זה הרפורמי וזה המסורתי-קונסרבטיבי. יש להפריט את הרבנות הראשית. אין לה תקנה, אין לה תקומה. אל תפחדו, חלקכם יודע לצטט היטב ממורשת הרב קוק, אז הנה – ראו איך ידע לבנות גשר של הבנה עם הרב וילהלם.
הכותב הוא מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם