הנכדים של חורף 73'
הדור שלחם ביום כיפור 73' הפך לדור הסבים, אבל את המציאות הישראלית שנשבעו לעצמם לשנות הם רק שיחזרו. על מדינה שממשיכה לחיות באשליה
ראש וראשון ששלטון הגנרלים בצה"ל ובממשלה הוא כישלון. מדיני ולאומי. חנוך לוין קרא לזה "מלכת האמבטיה". הוא הוביל אותנו לסף אסון. השני הוא שדימויה העצמי של ישראל כמעצמה הוא משולל יסוד. ישראל ככל בת חסות טיפוסית לא יכולה הייתה לנצח ללא הסיוע והתמיכה האמריקאית, אלו היוו שיקול מרכזי גם במהלכים שבוצעו או לא לפני המלחמה עד השעות האחרונות ממש.
ישראל יצאה נפסדת מכל העולמות, נהגה כמעצמה בשעה שאינה – כלומר הרשתה לעצמה לדחות פתרון לסיום העימות עם מצרים והפלסטינים, ועל כך שילמה את מחיר ההפתעה במלחמה ואובדן ההרתעה ומעל לכל המחיר בחיי אדם. בפועל, היא נאלצה להתנהג כבת חסות ולקבל – למזל כולנו - את התכתיבים האמריקאים החל מאוקטובר 1973. מכפיית קווי הסיום של המלחמה ועד חתימת הסכם השלום עם מצרים בספטמבר 1979, כאשר הסכם טוב באותה מידה ללא נזקי המלחמה וללא שיעבוד מלא לאמריקאים (זוכרים את ההיסטריה בישראל של 1975 – כשהאמריקאים רמזו על "הערכה מחדש...על חלקי מטוסי קרב "שיתעכבו"...) היה ניתן לקבל כבר במהלך 1971.
אי שם מתחיל או יתחיל בקרוב מאד תהליך הגיוס של הנכדים של לוחמי 1973. הילדים של "החורף ההוא" בגרו ושולחים עתה את ילדיהם אל צה"ל, ואל זרועות איזו קונספציה עכשווית? הקונספציה כשם קוד לכל מה שרע לא מתה, היא חיה ונושמת – המודיעין הצבאי ונגררת אחריו המנהיגות המדינית כשלו כמעט בכל תחנה בזמן מאז מלחמת 1973.
הנה הרשימה: את השלום עם מצרים הצבא רצה לדחות; למלחמת לבנון הראשונה הצבא סיפק התלהבות וציות והערכה שכן, זה אפשר לנהל את לבנון כבובה על חוט; במלחמת לבנון השנייה את המודיעין שהיה לא רצו לחלק ואת המודיעין שלא היה – כמו איך לחסל את נסראאלה ובכיריו - פשוט תירצו בכך שזה לא היה בתוכנית העבודה; את האינתיפאדה הראשונה לא חזו, את השנייה בוודאי לא – כי זה כבר היה לנסות לחזות התקוממות דומה בשיטות אחרות; את ניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית כשלו מלחזות; כיבוש עזה על ידי החמאס ביומיים היה הפתעה
האם יש קשר בין הפקרת הלוחמים רון ארד, מדחת יוסף וגלעד שליט להפקרת החיילים במוצב המזח? כן. האם יש קשר בין הקונספציה שמובילות כל ממשלות ישראל מאז 73', מלבד ממשלת רבין השנייה – זו הגורסת כי הזמן עובד לטובתנו, ויש זמן ואפשר לחכות ולחכות ולחכות, בסוף הערבים יישברו - התשובה היא כן.
ישראל ממשיכה להיות מובלת על ידי הממסד הביטחוני שאינו יודע לנווט אותה מדינית, ישראל ממשיכה לנהוג כמעצמה השישית במועצת הביטחון בהיותה בפועל שחקן אזורי בלבד.
גיוס קל ונעים לסדיר או למילואים, מה זה משנה. הקונספציה חיה והחיילים ממשיכים לשלם, ההורים של 73' היו לדור הסבים, ואת המציאות הישראלית שנשבעו לעצמם לשנות הם רק שיחזרו – לא שינו.
לזכרו של דודי, רס"ן במיל' חגי קוהל, מ"פ שריון אמיץ שבלם בגופו, עמק הבכא, רמת הגולן, חטיבה 679
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם