מחאה בהמחאה

רוב האנשים שיוצאים להפגין משתייכים לקבוצות החלשות בחברה. הנוהג של עיריית ת"א לגבות תשלום על הפגנות הוא מחסום של השתקה

אביב לביא | 24/10/2010 5:09 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
היסטוריית המחאה הישראלית רצופה במקרים שבהם מארגני הפגנות ניפחו את מספר המשתתפים, ואילו הצד שמנגד ניסה לגמד אותם. כל צרכן תקשורת מתחיל מכיר את הרשומון המבדח הזה, במסגרתו בתום כל הפגנה יש לפחות שלוש הערכות שונות על למספר האזרחים שטרחו ובאו: נתון אחד מגיע מהמארגנים, שני מהיריבים, ושלישי - שלרוב מתמקם אי שם באמצע - מהמשטרה.

והנה, השבוע התברר שלמי שמארגן הפגנות בכיכרות המרכזיות של תל אביב יש סיבה טובה דווקא להצניע את הישגיו בתחום גיוס המפגינים. שהרי כל מפגין עולה כסף. כנגד עריכת הפגנה שבה משתתפים עד עשרת אלפים איש העירייה תחייב אתכם ב-16,600 שקל . אם תעברו את מחסום הרבבה כבר תשלמו 19,400 שקל . מארגני ההפגנה המפורסמת נגד הטבח בסברה ושתילה, שסימנה את התפנית התודעתית במלחמת לבנון הראשונה, היו נאלצים להיפרד במונחים של היום מ-35,300 שקל . זה, כמובן, בהנחה שלשם שדבק בה-"הפגנת הארבע מאות אלף" - היתה אחיזה במציאות.

הנתונים הללו צפו בדיון שנערך השבוע בבית המשפט העליון, במסגרת ערעור שהגיעה התנועה לאיכות השלטון נגד מדיניות העירייה לגבות תשלומים ממפגינים. נראה שבית המשפט לא מתלהב ממסחטת הכספים הזו, ונשיאת העליון דורית ביניש העירה שמדובר בנוהג מוזר. זה עוד לא מבטיח שהשופטים יפסקו נגד העירייה. לפי שעה הם ביקשו את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, שאמור להעביר אותה בתוך 90 יום.
מה השלב הבא?

אבל הדיון שעל הפרק הוא הרבה יותר ממשפטי. הוא נורמטיבי-ציבוריעקרוני. במרכזו ניצבת השאלה למי, לעזאזל, שייך המרחב הציבורי בישראל. כי לאחרונה הולכת ומתגברת התחושה שהוא שייך למי שיכולים לקנות אותו. לסלקום שצובעת את פארק הירקון בסגול, לגינדי שהופכת את היכל התרבות בתל אביב למקדש נדל"ן, לנייקי שמארגנת מירוץ מהוקצע ברחובות העיר ומחייבת את המשתתפים ללבוש חולצה של החברה ולהפוך בעל כורחם לפרסומת אנושית.

עכשיו מתברר שגם כדי להפגין צריך להיות בעליו של חשבון בנק עמוק. עיריית תל אביב טוענת שהפגנות מעמיסות עליה הוצאות עודפות, כגון ניקיון, אבל הדעת נותנת שבדיוק בשביל שירותים מהסוג הזה תושבי הערים בישראל משלמים ארנונה. ומה

השלב הבא - על כל יציאה לרחוב נידרש לשלם היטל שחיקת מדרכה?

הכל מתחיל בתפיסה הבסיסית שרווחת במסדרונות הממסד בישראל, לפיה הפגנה היא הפרעה. כאב ראש. בלבול מוח של אזרחים משועמים. מיטרד שצריך לעשות הכל כדי להיפטר ממנו. לו אני רון חולדאי, או כל ראש עיר אחר, הייתי מסבסד הפגנות בכיכר - לא קונס אותן. לעיר נאורה ומתקדמת יש עניין שהתושבים יהיו מעורבים, אכפתיים, תוססים, בעלי אמירה. עיר שיש בה הפגנות היא עיר שיכולה להתגאות ברוח הדמוקרטית המפעמת בה. שלא לדבר על כך שתעריף כזה להפגנה הוא קיפוח על קיפוח: הרי רבים מאלה שמבקשים למחות משתייכים לקבוצות החלשות בחברה, ועבורם הדרישה לשלם סכום כזה הופכת למחסום של השתקה.

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אביב לביא

צילום: דעות

כותב במעריב על ענייני איכות סביבה וכדורסל. מגיש את התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. פרסם ספר על אוכל אורגני

לכל הטורים של אביב לביא

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->