לפעמים "ביטחון המדינה" זה רק תירוץ
כדי להשתמש בטענה לפיה פרסום מידע יסכן את המדינה, חייבות להיות ראיות מוצקות לכך. בין ענת קם לפרשת חשיפת ההתעללות בעצירים העיראקיים - פרשנות
דווקא אנחנו, העם היהודי אשר עבר את השואה, ונפל קורבן לאחד הסיוטים העולמיים הגדולים ביותר שאירעו, הרגשנו על בשרנו את משמעות "והעולם שותק". מניסיוננו ידענו, בדרך המזוויעה ביותר האפשרית, כי לשתיקה, להסתרה ולאי הפרסום - השלכות עולמיות, בין דוריות, מרחיקות לכת, ששינו את פני ההיסטוריה כולה.
העיסוק התקשורתי העצום בחשיפת מאות אלפי המסמכים לעניין התנהלות צבא ארה"ב בעיראק, אסור שתסיט את הדיון מתוכן הפרסום. תגובת ארה"ב, אשר בעיקרה מתייחסת לעצם הפרסום, בנבדל מתוכנו, מדאיגה ביותר.
כחוט השני בין דפי ההיסטוריה נעשה שימוש בטענת בטחון המדינה כדי למנוע פרסום של פשעי מלחמה. ברם, לא אחת כאשר מועלית הטענה, לפיה חשיפת המידע הסודי עלולה לסכן את המדינה, אין זה אלא ניסיון להסתתר מאחורי עלה תאנה.
בתי המשפט בישראל חזרו וקבעו, כי אין בחוסר הנעימות שבביקורת, או בנזק שהיא עלולה לגרום, כדי למנעה. כך, רק במקרים חריגים ומיוחדים, בהם קיימת ודאות קרובה כי ייגרם נזק של ממש לביטחון המדינה, יש מקום לאסור את פרסום הידיעות.
לא ניתן להותיר את שיקול הדעת הביטחוני נטול ביקורת, כי אם יש לבדוק את סבירות שיקול הדעת הביטחוני, והאם באמת נוצרת ודאות קרובה של פגיעה ממשית בביטחון המדינה.
כך, יבוצע איזון נאות והגיוני בין ערכי היסוד המתנגשים: בטחון המדינה, שלום הציבור והסדר הציבורי, אל מול חופש הביטוי, כבוד האדם וזכות הציבור לדעת. דומה, כי האיזון לטובת הזכות לדעת קל יותר כאשר על הכף מונחת חשיפת פשעי מלחמה נטענים.
כך, אין דומה המקרה לפרשיה אחרת, קטנה בהרבה בהיקפה, שנסובה על חשיפת מחדלים ביטחוניים. ענת קם, חיילת זוטרה בלשכת אלוף פיקוד המרכז, הניחה ידה על היקף אדיר של מידע מסווג והוציאה אותו מצה"ל.
בשעתו פורסם כי ענת קם פעלה על מנת לחשוף מחדלי בטחון שדה, ומתוך רצון להרתיע ולהזהיר.
באותו מקרה נטען, כי חשיפת המידע המסווג עלולה הייתה לפגוע בביטחון המדינה, ואותם מחדלים, אשר חפצה ענת קם למנוע, עלולים היו להתממש כפועל יוצא מעצם הפרסום.
גם
האם במקרה כזה מן הראוי לנסות להדוף את הפרסום תוך עשיית שימוש בטענה כי יש בו משום סכנה לביטחון המדינה? האמנם שקולים, זה כנגד זה, ההתעללות, העינויים ופשעי המלחמה על ידי כוחות הביטחון, אל מול סיכון חייהם של הכוחות המזויינים?
על מנת לאסור פרסום מכוח הטענה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה אין די בהעלאת הטענה כשלעצמה, כי אם יש להתבסס על ראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות, שאכן כך הוא.
התגובה הנחפזת, אותה נאלצה להנפיק צמרת הממשל האמריקני – הנפת דגל ה"פגיעה בביטחון המדינה" – צרבה מועקה כבדה בבטן הרכה של דעת הקהל העולמית. לא ברור מהו ההיקף הנטען של הפגיעה הצפויה בכוחות ארה"ב כפועל יוצא מהפרסום. לעומת זאת, ברורות ההשלכות הקשות של התיאורים, מעוררי הפלצות, על מעמדה של ארה"ב בעיני העולם כולו.
כלום קיימת אפשרות כלשהי להסתרת פשעי מלחמה, בשם בטחון המדינה, או שמא מוסרית מחויבת החשיפה, ולו בשל חומרת המעשים המיוחסים? ומה היה קורה אלמלא ידענו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם