מוטב שניערך להקפאה
על אף ירידתו בסקרים מוקדם מדי להספיד את אובמה, ואת זאת מבינים גם בלשכתו של נתניהו שעתיד להכריז על תקופת הקפאה נוספת
על פי כל התחזיות, עומד אובמה לאבד בקרוב את הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים וככל הנראה גם בסנאט. הסיבות לכך רבות: כישלונה של תוכנית התמריצים של הממשל האמריקני וחוסר היכולת לפתור, ולו במעט, את בעיית האבטלה הגואה בארצות הברית, היציאה החפוזה מעיראק והמשך ההסתבכות בבוץ האפגני, המתחים הבלתי פוסקים עם ישראל, רפורמת הבריאות, המאבק מול הגרעין האיראני. וזוהי רק ההתחלה.
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי גם אם הקונגרס האמריקני ייצבע אדום בעוד כשבועיים (צבעה המסורתי של המפלגה הרפובליקנית) הרי שבכל הנוגע לישראל לא צפוי לפחות בתקופה הקרובה שינוי מדיניות קיצוני מצדו של אובמה. הסיבה לכך היא פשוטה. בימים טרופים אלה, יתמקד הקונגרס האמריקני בעיקר בסיכול יוזמות הפנים של אובמה ומבחינת מדיניות חוץ - הרי שהלחימה שמנהלת ארצות הברית מעבר לים והדחיפות שבמיגור התוכנית האיראנית חשובים לאין שיעור מהשכנת שלום במזרח התיכון.
יתרה מזאת, כוחו של הקונגרס מוגבל מאוד ככל שזה נוגע ליכולתו ללחוץ על הנשיא בדבר מהלכים הנוגעים למזרח התיכון. קחו למשל את ההקפאה – גם אם בעוד שבוע יוחלף הרוב הדמוקרטי ברוב רפובליקני, הרי שהדבר היחידי שישתנה יהיה כמות החותמים על עצומה זו או אחרת שתוגש לנשיא. נכון, לא מדובר על צעד חסר משמעות, אך בכל הנוגע למבחן התוצאה הרי שהשפעתו אינה גדולה.
הסיבה לכך נעוצה במבנה הפוליטי האמריקני שמעניק כוח משמעותי ביותר לרשות המבצעת – קרי, לבית הלבן על פני הקונגרס, לפחות בכל הנוגע למדיניות חוץ. אמנם אבות האומה האמריקנית שמו דגש חזק מאוד על החלתה של מערכת בלמים ואיזונים שתסייע לפעילותו של ממשל טוב ויעיל יותר, אך במשך השנים, המציאות טפחה על פניהם של המחוקקים שהפכו יותר לחותמות גומי ופחות למובילי דעה. זאת ועוד, בל נשכח כי בעת האחרונה לא מעט מחוקקים אמריקנים שתמכו מאז ומעולם בישראל טענו בריש גלי כי הקפאה נוספת של חודשים ספורים היא מצרך חיוני לטובת קידומו של תהליך ההידברות שהתחדש לאחרונה.
בהיעדר מחליף - המשך כהונתו של אובמה מובטחת
כמעט מדי יום אנו מתעוררים לסקר חדש שמכריז על כך שיותר ממחצית האמריקנים לא מאמינים כי אובמה צריך להמשיך לקדנציה נוספת, אך ההבדל בין 'לא חושבים' שהוא צריך להמשיך לבין 'לא ימשיך' - הוא כמו שמיים וארץ. כמו בכל התמודדות פוליטית, למועמד המכהן יתרון מובנה על פני הטוענים לכתר ובהיעדר דמות קונקרטית במחנה הרפובליקני שיכול\ה (מישהו אמר שרה פיילין?) להציג אתגר של ממש לאובמה – הרי שכהונתו השנייה מובטחת.
אותם הסקרים שמצביעים על חוסר שביעות רצון של האזרחים האמריקנים מתפקוד הממשל – גם מראים כי בהתמודדות תיאורטית שבין אובמה לכל מועמד רפובליקני בבורסת השמות (פיילין, רומני, האקבי, השגריר לשעבר ג'ון בולטון,
המושל טים פולנטי ואחרים) – אובמה לוקח בגדול.
בניגוד לנהוג במחוזותינו, בארצות הברית לא בוחרים בעשרות מפלגות כי אם רק בשתיים (לפעמים מגיח לזירה גם מועמד עצמאי). מאחורי כל מפלגה עומד אדם אחד כאשר כולם כבר מזמן יודעים כי בעידן בו הכל אישי – הצבעה למפלגה זו או אחרת שקולה לתמיכה באותו אדם. גם מי שלא יכול לסבול את אובמה, מתקשה לדמיין למשל את שרה פיילין או מיט רומני מפקדים על הצבא האמריקני.
גם בלשכת ראש הממשלה מבינים כי מוקדם להספיד את אובמה – הפגישות האחרונות בין נתניהו ללבני בתיווכו של פרס נותנות אינדיקציה לכיוון שבו מתכוון נתניהו לצעוד בעת הקרובה. ובמילים אחרות - יש להיערך להקפאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם