חרדים פשוטים, חרדים מורכבים
עבור אברכים מבוגרים רכישת מקצוע חדש איננה אופציה ריאלית, ופגיעה בקצבאות משמעה דרדורם לחיי עוני. מדוע לא לשקול פתרון יצירתי, במקום להאשימם בטפילות?
כהן מתלונן כי איש לא טרח לקרוא את אותיותיו הקטנות של החוק החדש. יושב לו הקורא התמים ומצפה כי הכותב יאיר את עיניו. אולי מתוך להטוט של רגע, הבזק של משפט, יחשוף את האמת העירומה, הגולמית, יפיג את חששותיו ויוכיח כי אין כלכלית כקצבת ההכנסה. ממתין הקורא, וציפייתו נכזבת: כהן פשוט מדלג על כך. אכן, כמאמרו של הכותב, "לעזאזל הנתונים": שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך לאמת.
המשוואה העגומה שמנסה כהן לייצר, שבה ביקורת לגיטימית הופכת לשנאה והתגייסות ציבורית למשיסה, שקרית וחמורה במיוחד לאור עמדתו רבת ההשפעה. ניתן וצריך לראות את המאבק בקצבאות כהזדמנות היסטורית לשילובם המחודש של החרדים בחברה הישראלית: לא עוד התבדלות, כי אם נתינה והתחברות. אכן, יש לנו חלום: לראות את הציבור החרדי חוזר אל חיק החברה הישראלית, והופך אותה לסובלנית יותר אך גם ליהודית יותר. אך מה אכפת לו לכותב מחלומות? צרה פרדיגמתו כראש קצבה: העיקר שהמימון יימשך.
המטרה היא לא להפוך חרדים לפרולטריון סחבות
לוליינותו הלוגית של ישראל כהן לא תמה בכך, ובמהלך מביך הוא קושר בין הביקורת העניינית על החוק לבין יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שבו לטענתו "הוכלל ציבור שלם כאשם ברצח". כתיבתו של כהן מציירת תמונה עגומה של החרדי החדש: אנטי ממסדי, ימני קיצוני, שטוף חרדה ומתקרבן. האמנם? קריקטורה פושעת וחד-ממדית זו עושה עוול לציבור שלם, ולתהליכים המורכבים המתרחשים בו.
כהן לא מספר, למשל, על הכנס "חרדים באקדמיה" לציון חמש שנים לשילוב חרדים באוניברסיטה הפתוחה. הוא אינו מספר על מאמר אמיץ שפרסם בחור חרדי צעיר בשם אלי שרף בתקשורת החרדית, ובו האשים את הממסד החרדי במצוקתם של האברכים. כהן מתעלם מכל אלה: תמונת עולם מורכבת שכזו, המכילה אהבת תורה לצד ביקורת עצמית, ושמירת מצוות לצד כבוד והערכה למדינה ולתורמים לה, מסובכת מדי עבורו.
עם זאת, אל
לנו לתת לכתיבתו הפוגענית של כהן לסמא את עיננו. מערכת החיים החרדית, בניגוד לטענתם של רבים, מורכבת; ואמנם קיים פן בעייתי בהפסקתן החד-צדדית של קצבאות הבטחת ההכנסה. עבור אברכים מבוגרים רבים רכישת מקצוע חדש איננה אופציה ריאלית, ופגיעה בקצבאות משמעה דרדורם לחיי ניוול ועוני. גם יציאתם הכפויה לעבודה איננה צפויה להועיל למשק במיוחד, שכן ככוח עבודה לא מיומן ניתן להניח שרובם המוחלט יהפכו לפרולטריון סחבות.
פתרון אפשרי הוא הקמת בתי ספר מקצועיים יעודיים עבור הציבור החרדי, והתניית המשך קבלת הקצבאות ברכישת מקצוע: כך בעוד מספר שנים תוכל המדינה להנות מכוח עבודה רענן, מסור ואיכותי, ובמקביל מחסכון משמעותי בתקציב המדינה. הפתרונות קיימים; ואפשר שבאמצעות הידברות ניתן לגלות כי השד אינו נורא כל כך, ובניגוד לטענתו של כהן, עדיין עם אחד הננו.
הכותב הוא תלמיד ישיבה חרדית בעבר וכיום סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם