הקש ששבר את גב הסטודנט
אל תתנו לנתונים היבשים להטעות אתכם: לא מדובר "רק" ב-110 מליון שקלים שיינתנו כהבטחת הכנסה לאברכים, אלא בסכומים גבוהים פי חמישה. מבט נוסף על תקציב המדינה
ואולם, עכשיו מגיעים כל אותם ח"כים שבהם בחר, אלה שאמורים לדאוג לו, ומספרים לו ש"מדובר בסהך הכל ב- 110 מיליון שקלים", וש"כולם משלמים לחרדים, זה חלק מהשיטה". ואכן, כל ממשלות העבר שילמו גם הן על תמיכת החרדים, ויש ששילמו אף יותר - ובכלל מה רע בקצת לימוד יהודי מפולפל?! בדיוק כאשר מושמעים טיעונים חסרי שחר שכאלה, המנסים לתלות את השרץ הנוכחי במשגי העבר, אסור לנו - הסטודנטים והאזרחים השפויים במדינה - לשכוח על מה אנו נאבקים באמת.
ראשית, וכפי שנטען כבר בעבר, הקרב הזה אינו ניטש על כסף, כי אם על דמותה של המדינה הזאת. המדינה שאנחנו הסטודנטים לומדים בה היום, ועתידים לפתח, להוביל ולהיות הגורם היצרני שלה מחר. המדינה שעליה נתבקש להמשיך לשמור במילואים גם בשנת הלימודים הקרבה, ואשר אנו כל-כך רוצים להביא לשיאים חדשים.
דמותה של המדינה אינה בסכנה בגלל האברכים. האברכים הם חלק חשוב מהמדינה, ועליהם להמשיך ולהוות חלק בשמירת המסורת והלימוד היהודי. דמותה של המדינה בסכנה בגלל ההעצמה בכוחם של מנהיגי ו"עסקני" החרדים, בגלל החמדנות שמתעוררת בהם בכל פעם בה הם מרגישים שניתן "לסחוט" עוד קצת מהרוב הדומם, בגלל ההתעקשות שלהם לקחת בלי לתת, להשתמש מבלי לכבד, ובגלל הזלזול הגלוי והמוחלט במדינה, בבתי המשפט ובכל דרך חיים שונה במקצת מזו שלהם.
שנית, אל תתנו ל"נתונים היבשים" להטעות אתכם. לא מדובר "רק" ב-110 מליון שקלים (שגם הם היו יכולים לעזור לסטודנטים רבים שחורקים שיניים כדי לסיים את החודש). מי שיעבור בקפדנות על אלפי עמודי התקציב, ימצא בשורות מדאיגות הרבה יותר שהוסתרו היטב בין שורות תקציב החינוך לשנת 2011:
"הבטחת הכנסת-מינימום לאברכי כוללים" – זהו ס' 38 המפורסם, הסעיף שעורר את כל ההתרגשות, והוא אכן כולל 110 מיליון שקלים, אשר מותנים בחקיקת "חוק עוקף בג"ץ". אולם, סעיף זה אינו עומד לבדו. לידו נמצא גם סעיף התמיכה ב"כוללים" עצמם – גם כאן צפויה עלייה אדירה של כ-240 מיליון שקלים - מ-700 מיליון שקלים ל-940 מיליון שקלים. למעשה, תקציב ה"כוללים" כולו יעלה השנה ב- 26%.
כמובן שאם מאדירים את התמיכה בכוללים, יש להגדיל גם את התמיכה ב"מוסדות הגיוס" שלהם – בתי הספר של ה"חינוך העצמאי", זה שמשמש בתי ספר יסודיים ותיכונים שאינם מחויבים ללימודי הליב"ה. לכן יעלה השנה תקציבם של אלה בכ-64 מיליון שקלים. בנוסף, תחת הסעיפים התמימים "פעולות החינוך העצמאי" ו"חינוך מוכר אחר" יקבלו אותם מוסדות תוספת נוספת של 58 מיליון שקלים. בסך הכל עולה תקציב התמיכה בהם ב-12%, וזאת בלי להתחשב בעלייה בתקציב רשת "מעיין החינוך התורני" של ש"ס, שתקציבה יעלה השנה בעוד 57 מיליון
טיעונם של החרדים לצורך בעלייה זו הוא גידול טבעי באוכלוסייה, אך גם כמות הסטודנטים גדלה בכל שנה. ועליית התקציב שלנו בתוך כל אותן שורות? ניחשתם נכון – לא קרובה אפילו למספרים המדוברים. 110 מליון השקלים של האברכים הם רק הקש ששבר את גב הסטודנט, וצריך גם לשבור את גב האזרח עושה המילואים, משלם המיסים והמשכנתא, הארנונה ושכר דירה וכל אותם דברים שהפכו לשגרה בחיינו, ואשר אותם אברכים לא יפגשו כנראה לעולם.
חשוב לומר ולהדגיש: איננו יוצאים כנגד החרדים. אנו מודעים למצוקה שחווים רבים מהם, שחיים במצב קשה ומתחת לקו העוני. אם היו מנהיגיהם, כמרבית החרדים בעולם, משכילים להבין ש"בלי לחם אין תורה", שניתן לשלב לימוד ועבודה, ושלימודי ה"חול" הם הבסיס לקיום קהילה חזקה ואמידה לאורך זמן, לכולנו היה טוב יותר. אך ההתעלמות של אותה "אצולה חרדית" מהבעיה הקיומית הזו, מהאבסורד שבקיום קהילה שלמה על גבם של אחרים, היא בעיה שלא ניתן עוד להשאיר בארון.
צריך לומר די. צריך לזעוק, להפגין ולבער את הנגע הזה. אסור לנו להיכנע הפעם. אם לא למעננו, למען המדינה הזאת, שאת עתידה אנו אמורים להבטיח.
הכותב הוא סטודנט שנה ב' בחוג לפילוסופיה וכלכלה באוניברסיטה העברית ופעיל ב"תא אופק"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם