על ארון שקוף והומופוביה
במציאות שלנו ההתעניינות בחיים הזוגיים מרקיעה שחקים. לא פלא שאנשים הופכים את היציאה מהארון לנושא חברתי טעון שלא לצורך, כדוגמת הראל סקעת
ליבי עם הראל סקעת, מכל האפשרויות הוא בחר בשנים האחרונות בזו שיש בה לרוב את המחירים הגבוהים ביותר - הארון השקוף.
בארון השקוף הכוונה למישהו שנמצא בגדול בארון (לא מספר על עצמו/מכחיש אם נשאל) אבל הסביבה יודעת או חושבת שהיא יודעת שהוא הומו, ולכן היחס אליו הוא לא כאל סטרייט אלא כאל אדם בארון.
בארון סטנדרטי - שם הנחת המוצא של הסביבה היא שהאדם הוא סטרייט, האדם משלם שפע מחירים - העדר אותנטיות, צמצום חברתי ורגשי, מחירים נפשיים. אבל רבים עושים זאת בשל החשש מהמחיר החברתי "אם יידעו". למשל - הפחד שאם יידעו ילעגו לי וירכלו עלי.
בארון שקוף - האדם משלם את המחירים של ארון סטנדרטי, בנוסף למחירים שהוא חושש לשלם. למשל לועגים לו ומרכלים עליו כי הוא נושא שיחה - למשל "אם הוא כן או לא" ומנסים לגלות עוד סימנים אם הוא כן או לא, ומנסים להוציא ממנו אם הוא כן או לא, וכל מיני דברים שגורמים לו להתכווץ עוד יותר. האירוניה היא שאנשים מחוץ לארון בכלל לא בהכרח משלמים את המחירים הללו.
כמטפלת טרנס וגיי פרינדלי, שרוב מטופליה מגיעים מהקהילה הגאה, ליוויתי אנשים רבים שברגע שהם יצאו מהארון או מהארון השקוף לא רק שהם לא שילמו את המחירים שהם פחדו לשלם (שילעגו להם וירכלו עליהם) - אלא שהמחירים האלה פסקו. ע"ע איש לא אומר היום "שמעת?! עברי לידר הומו!".
ההתייחסות להומוסקסואליות כאל "מה נעשה בחדר המיטות", מוביל במסלול קצר לשיח של "מה הוא מנופף בזה, למה צריך לעניין אותי מה הוא עושה בחדר המיטות" – התייחסות המתעלמת מההשטחה ומחיריה של תחום רחב בחייהם של בני אנוש – זוגיות, אהבה, רומנטיקה, משיכה, מיניות, משפחה - למין. כאילו הומוסקסואליות היא אקט מיני במסתרים, איזה 'מעדיף במיטתו', שרק 'התעסקות בתחתונים' יכולה להוות הצדקה לחשיפה או שיתוף בהיבט זה בחייו של אדם.
האם נתקלתם בסטרייט שמספר על דייטים, על רצון בדייטים, על זוגיות וכדומה המואשם ב"מה הוא מנופף בזה שהוא סטרייט", או ידיעה על חתונה קרובה בין ידוענים שזוכה לתגובות של "לא אכפת לנו מה הוא/היא מעדיפ/ה במיטה"?
נתקלתי בסבל רב כל כך שנגרם כתוצאה מ"זה לא צריך לעניין אף אחד מה אני עושה במיטה שלי" - שמוביל בעצם ל"כיצד אסתיר חלק מרכזי וחשוב בחיי בני אנוש
בחברה שלנו החיים הזוגיים תופסים חלק נכבד מהחיים האנושיים, ומהווים מקור התעניינות לקרובים ("יש לך חברה?") ולרחוקים ("אתה נשוי?" "נו, אז מה חדש אצלך? התחתנת?"). מי שחושב שהוא יכול להציג תחום כזה בחייו כאילו הוא "מהאו"ם"- טועה. מי שחושב שיש לו שליטה על מידת ההתעניינות ועל סוג המידע - טועה.
במציאות כזו, התוצאה היחידה של ניסיון להתכחש למציאות זו הם ניסיונות הסתרה שגובים מהאדם מחירים גבוהים ביותר, או כושלים (או שניהם) לצד אינספור הזדמנויות לכאבי לב ופחדים בסיטואציות יומיומיות שכיחות ביותר, בהן אנשים סביבנו מתעניינים בשלומנו ובשלום חיינו הזוגיים. אנחנו חיים במציאות בה לציבור יש עניין רב בחיי האהבה של מפורסמים, אבל גם של אנשים שאינם מפורסמים סביבו.
הגם שזכותו של אדם לנסות לשמור על ארון, גם אם הוא נמצא בארון שקוף, לא קיימת בפועל הזכות להכריח אחרים/ות לשתף איתו פעולה ולשתוק או למנוע מאחרים דיון על סמל של ארון. ליבי עם הראל סקעת שנראה שסבל רבות מהשלכות הימצאות בארון שקוף, אך הוא היה רק סמל של ארון.
הייתי שמחה אם רבים יותר במקום להצטרף למקהלת הזכויות של "זכותו של אדם להסתתר ולהצטמצם אם זה מה שהוא רוצה" - היו מצטרפים למקהלת הזכויות של "זכותו של אדם שלא להסתתר ולא להצטמצם מבלי לזכות לסנקציות חברתיות". כלומר במקום דגש על "זכותו של אדם להישאר בארון", מעבר לדגש על "הזכות של אדם שלא להישאר בארון" - כי בחברה שלנו גם ב-2010 זכות ממשית זו לוקה בחסר. תנו למתלבטים בארון לבחור לצאת ממנו באופן טבעי - ולא מתוך פחד מתגובת הסביבה לנטייה המינית.
הכותבת היא מטפלת טרנס וגיי פרינדלי , ומנחה מקצועית של קו קשב לקהילה הגאה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם