הגידו לא לדת
המלחמה לא צריכה להיות בכפייה הדתית, אלא בדת עצמה. מהבלים לא יכול לצמוח משהו טוב
לכאורה, רעיון הזוי. איך להפוך את עורם של מאות מיליונים שהדת חדורה בעצמותיהם? אבל האמת היא שמטורף לא לנסות לעשות זאת, ולחכות שאותם מאות מיליונים יעלו את כולנו בסערה השמיימה בשם אמונות תפלות, כל צד ואמונותיו.
וזה לא כל כך בלתי אפשרי. יש לכך מודל, תנועת ההשכלה. במשך כ-150 שנים חזרו מיליוני צעירים יהודים בשאלה. היו לכך סיבות חברתיות, אבל הייתה סיבה נוספת: הרעיון ריחף באוויר. עזיבת הדת זוהתה עם השכלה ונאורות. כשרעיון תלוי באוויר, נתפסים אליו.
מדי כמה שנים קמה בארץ מפלגה שמנסה להקים על שפת הים חומת חול קטנה כגד הצונאמי של הדת. הסיסמה היא מלחמה בכפייה הדתית, ומאחוריה עומדת ההנחה שהדת כשלעצמה היא דבר לא מזיק, אולי אפילו מועיל מכמה בחינות, זוהי רק הכפייה הדתית שמזיקה. המודל שהמפלגות האלה מציבות לעצמן הוא של ארצות המערב הנוצריות, שבהן הדת מופרדת מן המדינה.
אבל יש הבדל גדול: הדת היהודית פולשנית לכל תחומי החיים, מנעילת נעליים, דרך השאלה איך אוכלים קרמבו בשבת ועד לשאלה אם להחזיק בשטחים או לא. היא מיסיונרית כלפי פנים, והמחזיקים בה סבורים שהם מביאים גאולה לעולם כשהם מחזירים את בני עמם בתשובה. אין זה מקרה שבארץ יש כפייה דתית ובמערב הנאור לא.
פירוז מהדת - הסיכוי שלנו לשרוד
המלחמה לא צריכה להיות בכפייה הדתית, אלא בדת עצמה. מהבלים לא יכול לצמוח משהו טוב, מעולם לא צמח. וצריך להיות לגיטימי לומר את האמת הפשוטה: דת היא הבל, בין אם זו היהדות או הנצרות או האמונה בבעל ובעשתורת או ביצור בלתי נראה שחי בארון הבגדים שלי ואוסר עלי ללבוש בגדים כחולים בימי שלישי. האמונה באלוהים אינה הגיונית או מוצדקת יותר מן האמונה ביצור בארון הבגדים.
כל זאת יש לומר בלי להתבייש. האדם הדתי הוא זה שצריך להתבייש, בכך שהוא מאמין במשהו רק משום שכך לימדו אותו, בכך שהוא מטיל מום בבניו, בכך שהוא מקיים מצוות מוזרות בתכלית, בכך שהוא מנהל את מדיניות ארצו על פי אמונה בכוחות על טבעיים, כאשר מן הצד השני של הגבול מאמין מישהו אחר בדיוק באותו דבר רק עם מסקנות הפוכות.
הרעיון הזה צריך לעמוד על הפרק, להיות נתון לדיון, ואז אולי נזכה לתנועה משמעותית של חזרה בשאלה.
מלחמה על ההיגיון אינה פחות חשובה ממלחמה על הדמוקרטיה. והמלחמה לא צריכה להיות פוליטית, אלא רעיונית. לא מפלגה נחוצה, אלא תנועה. אנשים שמבינים להיכן חשיבה מיסטית תוביל אותנו צריכים להתאגד לתנועה חילונית, שמנסה להפיץ, בגאווה ובאורח פעיל, את רוח הרציונליות. המטרה היא בפשטות להחזיר דתיים ודתיים למחצה אל חיק ההיגיון.
פתחתי בכך שאני מאמין במזרח תיכון מפורז מדת. איך לגרום לצד השני להתפרז גם כן? אכן, זהו חזון אחרית הימים, ובשלב זה אין ברירה אלא להסתפק בפירוז חד צדדי. פירוז חד צדדי מנשק הוא התאבדות. פירוז חד צדדי מדת הוא הסיכוי היחיד שלנו לשרוד.
הכותב הוא פרופסור בפקולטה למתמטיקה בטכניון, ומחברם של ספרי עיון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם