לקחו את הרבין שאהבנו
עבור דור ששת הימים רבין גילם את הניצחון במלחמה ואת השמירה על הביטחון. במקום זה, משפחתו מנסה להנציח דווקא את אוסלו
אולם השאלה הגדולה שלא נשאלה באוקיינוס המלל במהלך "הפסטיבל" היא זאת: זכרו של רבין מונצח בכל אתר ואתר במדינת ישראל - בתמונות גדולות באולמים, ברחובות, בכיכרות, בכבישים, במבנים, בבתי חולים, במוסדות ציבור שונים ובדרכים ראשיות, והכל בהיקף חסר תקדים בהשוואה לכל מדינה מערבית דמוקרטית שבה נרצח ראש מדינה.
בבתי ספר מלמדים עליו וקיים מכון מורשת ענק לצורך הנצחת שמו ודרכו. ובו בזמן, שמענו לאורך השבועיים האחרונים נהי וקינה כי זכרו נשכח; כי קמו דורות שלא יודעים מי הוא; שמורשתו נשכחת; שיש לעשות הכל על מנת לשמר את דמותו ואת מפעלי חייו, וישנם כאלו שנשבעים בנקיטת חפץ כי יקדישו את חייהם למען הנצחת זכרו.
השאלה היא מה פשר הסתירה הגדולה בין שתי התופעות הללו? לדעתי ישנן שתי תשובות. הראשונה היא טכנית במהותה: כל סממני ההזכרה "נכפו" מלמעלה, התבצעו על ידי הרשויות השונות, בין אם הציבור חש הזדהות או לא. והדבר נעשה בהפרזה כזאת, שהציבור נהיה אדיש לה. עבור כלל הציבור השם רבין הפך למעשה לעוד שם רחוב, למשל, שאין מהרהרים מה עומד מאחוריו.
רבין גילם את הניצחון
התשובה השנייה עמוקה יותר. היא מעלה את השאלה מה הקנה לרבין את מעמדו המיוחד בציבור הישראלי בדורות הקודמים? מה הפך את רבין למה שהוא, עוד לפני הרצח (כי הרצח עומד לדיראון עולם בפני עצמו) ? מדוע רוב העם אהב אותו?
התשובה שלי היא מלחמת ששת הימים. רבין היה מצביא המלחמה הזאת - המלחמה הצודקת ביותר שעם ישראל ניהל יחד עם מלחמת השחרור. אלמלא מלחמת ששת הימים היה רבין, לדעתי, הולך בדרך השכחה של הרבה רמטכ"לים.
עבור דור ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, והבנים של דור זה, רבין גילם את הניצחון, ולא בכדי היה מאז "מר ביטחון" ; המילה ביטחון לאומי הייתה עבור רבים זהה לשם רבין. מרבית העם היה מוכן לסלוח לרבין על מעידותיו בשל אהבתו לרבין של מלחמת ששת
הימים. אך ראו מה קרה: דווקא את רבין הזה שאהבנו לקחו והשכיחו, ובמקום הדבר המאחד הזה של "הביטחון הלאומי" שמו במוקד הנצחתו ומורשתו את הסוגיה הפוליטית המפלגת של השטחים והסכמי אוסלו. בכך הפך זכרו טרף לקבוצות השוליים מימין ומשמאל.
ראו מה חוזר ומתרחש מדי שנה בשנה במין בולמוס קנאי: משפחתו של רבין, אלו שעבדו בסביבתו וחוגים בשמאל, חוזרים ומנסים להנציח את רבין של אוסלו, של השלום, ומולם קנאי הימין מנסים לקעקע את דמותו זאת של רבין. אז מה הפלא שהדור הנוכחי מואס ב"פוליטיקה" הזאת, וכאילו אומר: עזבו אותי מזה. ואילו רבים מאלו שאהבו את רבין ואת הערכים שגילם בששת הימים, ובמרכזם מדינה יהודית ודמוקרטית, ניצבים מהצד וחשים עצמם מחוץ לכל העניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם