מדוע לא אפגין עם הסטודנטים נגד חוק האברכים

חוק האברכים הוא תסמין חיצוני פעוט של תופעה גדולה. עלינו הסטודנטים להעדיף פתרון שורשי וחכם לטווח הארוך, מאשר צדק מתלהם לטווח הקצר

דני מגנר | 1/11/2010 12:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בפייסבוק, במייל, בחלוקת עלונים ומעל בימת מופע פתיחת השנה בקמפוס – זורמות אלי הקריאות להצטרף למאבק הסטודנטים נגד חוק האברכים של ח"כ גפני. "החוק מפלה אותנו, הסטודנטים" מסבירים לי, ואני באמת כועס. כי גם אני סטודנט, כי גם אני שירתתי (חמש שנים) בצה"ל וכי גם לי חורה לראות איך המדינה משלמת לבחור עם הכובע השחור, ולא לי. לציבור החילונים, ולסטודנטים בפרט, ישנה כל זכות להתקומם על המצב הקיים, בו אוכלוסייה שלמה חיה על חשבון אוכלוסייה אחרת. אבל אני לא אשתתף בהפגנות הסטודנטים.

- הפגנה לא לסטודנטים בלבד/ יובל אדמון

הצעת החוק של ח"כ גפני היוותה אמנם את הטריגר לתסיסה הספונטנית של הסטודנטים לאחר שנים של תסכול, אלא שמיקוד התסכול לפריזמה כה צרה מחטיא לגמרי את המטרה.

ראשית, החוק כעומד בפני עצמו אינו מצדיק מחאה מיוחדת, מאחר שאינו מוסיף, מחסיר או מחדש דבר תחת השמש: הקצבאות לאברכים שולמו כבר מעל 30 שנה ובנו את הסטטוס קוו הנכחי שבחסותו נולדו, התבגרו והתחנכו כ-22 אלף בני זוג חרדים.

שנית, התשלום לאברכים הוא בסך הכל תסמין חיצוני אחד של מחלה ששורשה עמוק הרבה יותר והשלכותיה לעתיד המדינה הרות גורל. הרי 120 מיליון השקלים שעולה למדינה חוק גפני (ואשר, כאמור, שולמו ממילא מעל 30 שנה) הם כטיפה בים לעומת מיליארדי השקלים שעולים יתר התקציבים החרדיים וחוסר הפרודוקטיביות במגזר זה.
הגיעה העת לטיפול שורש

בבדיחה המפורסמת אומר הדוקטור לפציינט "אאלץ לקטוע את הרגל שלך, אבל אני יכול לרפא את השיעול שלך", ואכן, המאבק הנכחי של הסטודנטים הוא על הטפל ולא על העיקר. בפשטות, הגיעה העת להפסיק ליטול משככי כאבים ולבצע טיפול שורש. על מנת לפתור את תלותם ההולכת וגוברת של החרדים בכספי הרווחה ולעצור את כדור השלג האינסופי מצופה השקלים הזה, לא יהיה מנוס מדיאלוג מחודש עם הציבור החרדי שיוביל לפתיחת הסדרי הסטטוס קוו ולהתאמתם לדמוגרפיה ולמציאות הכלכלית של ישראל 2010.

הצעדים שיינקטו צריכים להתבסס לא על שלילת זכויות מיידית מהחרדים, אלא על הצבת גבולות ברורים שימנעו בשלב הראשון את התרחבות התשלומים. לדוגמה, קביעת מספר סופי של אברכים שיקבלו קצבאות על פי הקצאות קבועות מראש שיחולקו לכוללים. בשלב השני, לתכנן קיצוצים והתאמות ארוכי טווח, אשר יאפשרו לחרדים להיערך ליישומם מבעוד מועד.

אך עיקר המאמץ צריך להתבסס על סיוע מצד החברה החילונית ב"קליטת" החברה החרדית בשוק העבודה, עקב בצד אגודל. בהקשר זה, ראוי לציין לשבח את צה"ל, אשר רשם בשנים האחרונות עלייה של מאות אחוזים בגיוס חרדים לשורותיו, הודות לגדוד הנח"ל החרדי ולתכניות דוגמת "שחר כחול" ו"בינה

ירוקה" המאפשרות לחרדים גם להתערות בחברה הישראלית, גם לרכוש מקצוע וגם להוכיח שאפשר אחרת.

רצוי שתהליך הדרגתי ועדין זה יעשה בהידברות בין נציגי החילונים לנציגי החרדים, מתוך הבנה כי האחד נחוץ לאחר. המפתח להצלחה הוא אווירה חמה וסובלנית המושתתת על תחושת שותפות גורל ואהבת ישראל בפרשנותה הרחבה ביותר.

שלילת קצבאות האברכים באבחה אחת, מאידך, רק תעמיק את הקרע בין החילונים לחרדים ותרחיק מאיתנו את הפתרון האפשרי. גם אם נניח לקולא כי המשק מסוגל לקלוט בבת אחת את כל אותם אברכים ונשותיהם, סביר יותר להניח כי במקום לצאת לעבוד, הם יצאו לרחובות ויציתו מהומות ברחבי הארץ. ומבחינתם, בצדק; שכן שלילת הקצבאות מותירה 22 אלף בני זוג ללא פרוטה ואת עשרות אלפי ילדיהם רעבים ללחם.

מכל זאת נובע, אפוא, כי הפגנות הסטודנטים הנוכחיות נעדרות מטרה ראויה לשמה. אם פלוני מפגין למען ביטול חוק גפני, הרי שאינו עומד על היקף הבעיה האמיתית. ואם מפגין הוא למען קידום פתרון אמיתי – הרי שאינו נמצא בהפגנה הנכונה. אז האם הסטודנטים צודקים בטענותיהם? בהחלט כן. אבל עלינו הסטודנטים להעדיף פתרון שורשי וחכם לטווח הארוך, מאשר צדק מתלהם לטווח הקצר.

הכותב הוא סטודנט להנדסת חשמל בטכניון, שירת כקצין באמ"ן

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->