אובמה בסגנון נוגע ללב
הרגע הנוגע ביותר ללב אמש היה כאשר הנשיא האמריקני נשאל על סגנון המנהיגות המנוכר שלו. הוא ענה בכנות שיש סיכון מובנה בכניסה לבית הלבן
אובמה ענה אמש בסבלנות של חוזר בתשובה לשאלות העיתונאים הרבות. בדרך בה ענה על השאלות הייתה כנות יוצאת דופן, מחושבת מאוד. זה היה אירוע של חשבון נפש. "אני מצטער שהתהליך לא היה בריא יותר", אמר אובמה על רפורמת הבריאות שלו, אולי אחד ממעשי החקיקה הדרמטיים והמרשימים ביותר שהעבירו ממשלו. ובכל זאת, אסור לטעות: שאלה אחרי שאלה, התברר כי אובמה אולי מתעתד לנהל מו"מ עם הרפובליקנים, אבל הוא לא מתכוון להיכנע ולבקש כרטיס חבר בתנועת "מסיבת התה". איך אנחנו בדיוק אמורים ליצור צמיחה רק באמצעות קיצוצי מסים, תהה הנשיא, ומיד הוסיף שצריך יהיה להסכים על מה שלא יוסכם. זו תהיה ההסכמה הקלה היחידה.
הרבה דובר ועוד ידובר על התבוסה החריפה של הדמוקרטים, שכדוגמתה לא הייתה בעשרות השנים האחרונות. הימים הקרובים יעסקו בניסיונותיו של אובמה ליצור שיחה חדשה עם הציבור האמריקני ולכונן קונצנזוס פוליטי שיאפשר את המשך שלטונו. אל מול אובמה הצנוע, המפסיד, תופפו אתמול הרפובליקנים בתופי הטם-טם של המלחמה.
שיכורי ניצחון, בוכיים לעתים - ראו לדוגמה את נאומו הקיטשי של ג'ון ביינר, היו"ר החדש של בית הנבחרים, שגרונו נשנק כאשר אמר שכל חייו "רדף אחרי החלום האמריקני" - הרפובליקנים הבטיחו נקמה. ביטול רפורמת הבריאות. קיצוצים אדירים בתקציב הפדרלי. אופוזיציה עיקשת, נוקדנית, לכל עניין שיוצע על ידי הממשל ולא יתאם את המדיניות הרפובליקנית.
המנצחים לא היו אתמול אציליים במיוחד כלפי אובמה המנוצח; הם העדיפו להשתבח בצדקתם. אחרי התעשתות, שני הצדדים יתחילו לחולל במחול האשמה. הרפובליקנים ינסו לתת תחושה שהם מוכנים לעבוד עם הנשיא. הנשיא יעשה הכל להיראות ממלכתי ונשיאותי. ידברו על "אווירה טובה" ו"גישה חיובית" ואולי אפילו "התקדמות מרשימה". זה יהיה ניסיון מתוחכם לשכנע את הציבור האמריקני שהצד השני אשם בכישלון שיתוף הפעולה הזה.
הכישלון הזה חייב לבוא - אם לא עכשיו, אז בעוד שנה - משום שרק לנשיא אובמה יש אינטרס בהצלחה משותפת. הרפובליקנים צריכים שהמצב יהיה רע, רע מאוד, כדי שיצליחו לסלק את אובמה מהבית הלבן. וזו, ככלות הכל, היא המטרה העליונה.
אובמה ינצח בתמרוני האשמה, אם הרפובליקנים ייפלו למלכודת הקיצוניות והפלגנות הפנימית כפי שקרה להם אחרי שניצחו בבחירות האמצע ב-1994. הרפובליקנים צריכים, כדי לנצח, מרכיב פשוט בהרבה: המשך המציאות
הרגע הנוגע ביותר ללב אמש היה כאשר הנשיא האמריקני נשאל על סגנון המנהיגות המנוכר שלו. הוא ענה בכנות שיש סיכון מובנה בכניסה לבית הלבן. "אתה יודע, לאנשים לא היה תלונות על סגנון המנהיגות שלי כשהסתובבתי באיווה, לפני הבחירות", אמר הנשיא האמריקני, "והייתה להם הזדמנות די טובה להכיר אותי מקרוב, בקמפיין בחירות". "אנשים הבינו שהסיפור שלי הוא הסיפור שלהם, למרות אולי שיש לי שם מוזר וחייתי בכל מיני מקומות".
את האמון הזה, שזכה לו לפני שנתיים, אובמה הפסיד מאז הפך לנשיא. הוא גם הרוויח משהו; את הידיעה שהוא אחרי בחירות האמצע, שבהן כל נשיא מכהן מפסיד. עכשיו אובמה חייב להצליח. הוא הרוויח אמש את תחושת הכורח, את הרושם של החבל המתהדק על צווארו. אולי זה יעורר בממשל שלו את יצרי ההישרדות.
נדב איל הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם