עוד יוסף חי: עד כמה נפוצה מכירה לעבדות
פרשת השבוע וההפטרה הנקראת לאחריה אמורות להביא אותנו לכדי מחשבה שנייה בכל הקשור למוסר ולעבדות מודרנית
האם עלינו לקרוא פסוק זה כפשוטו? אכן, גניבת אנשים ומכירתם לעבדים, בנוסח יוסף, היה מקובל בכל הזמנים. התורה מתייחסת לפשע זה בחומרה (שמות פרק כא, טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ... מוֹת יוּמָת". אזהרה זאת חוזרת בספר 'דברים' (כד, ז): "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ... וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". התורה מדגישה את הטעם ואת האזהרה (ויקרא כה, מב): "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", איך אמרו חז"ל: "שטרי קודם". עבדי ה' לא יכולים עבדים לאדם, ולפיכך "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד". בכיוון זה פרשו חז"ל שאיסור הגניבה בעשרת הדברות מתייחס קודם כל לגניבת אדם. עבדות זאת החזיקה מעמד עד עצם היום הזה. הדגמה הבולטת היא העבדות הלבנה, נשים חטופות או מרומות נמכרות לזנות, גברים משמשים כמכונות וילדים משרתים את אדוניהם במכרות, במצולות ים או כחיילים חסרי רחמים.
האומנם מדבר עמוס על עבדות שמקורה בגניבה? מיהו אותו צדיק, אשר ללא אשמה, הפך עבד? הכתוב יוצר את הרושם שמדובר כאן על עבדות שנולדה לא באלימות אלא בעוולות שבחדרי המשפטים. ואכן כך כותב רש"י: "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק. דיינין היו מוכרים את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד שהיו מקבלים מיד בעל דינו". את המשך הפסוק מפרש רש"י על פי תרגום יונתן: "וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם... ואומר אני שכך פירושו מטין משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיינין וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק ביניהם".
הנעליים, לפי סברתו של רש"י, הן גדרות. אכן, בעקבות שופט מושחת או/ו עדי-שקר "שנקנו" בכסף, מאבד אדם את רכושו ובפועל את חירותו. בגין מצוקתם מוכר אדם את חירותו, אשה את גופה, והורים את בנם או בתם. סבור אני שצדק המרקסיזם כשהסביר ששחרור העבדים התממש בהיסטוריה לא בעקבות סיבות מוסריות, אלא בגלל אי-הכדאיות הכלכלית של מוסד העבדות. המשטר הפיאודלי בימי הביניים – שאת גלגולם המאוחר אנו מכירים מהסיפורים העממיים על מעללי ה"פָריץ", איפשר באופן מושלם יותר מהעבדות, את ניצול עבודתם, גופם וחייהם של הצמיתים, הצמודים לקרקע. את העבדים צריכים להאכיל, לא-עבדים אלה צריכים לדאוג לעצמם אף בימי רעב. האם תהליך דומה לא התרחש ביצירת הקטגוריה הכובשת יותר ויותר מקום, עובדי קבלן?
השפה יצרה את הניגוד שבין עבד ל'בן-חורין'. אלא שלמילה 'חורין' יש אחות, "חורים", שמשמעותה אצילים. כך למשל (מלכים א כא, ח): "אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים", אשר אמורים היו להיות שופטי נבות היזרעאלי. נראה שה'חורים' היו אותם אצילים שקבלו פטור, או לפחות הורדה משמעותית של אגרות ומסים. מנין פירוש זה? מההטבות שהובטחו לגיבורי המלחמה על ידי שאול (שמואל א' יז, כה): "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ
כשאלמנה אחת פונה אל הנביא אלישע כדי שיושיע לה: "עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה' וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים". אלישע שואל "מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת", האלמנה עונה: "אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן". נס מתרחש. ה'אסוך', פך שמן קטן, מקבל לשעה את יכולת השפע הבלתי מוגבל.לשאלת אלישע עונה האשה: "אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן", ה'אסוך', בעצם פך שמן קטן, מקבל לשעה את יכולת השפע הבלתי מוגבל. זהו הנס הראשון של פך השמן, הוא המאפשר את הנס שירכך את העוני והמחסור בשמן. ורש"י הקדוש כותב על פי תרגום יונתן: (ישעיה א, ו): "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן... ולא רככה בשמן אפילו צד הרהור תשובה אין בלבם" של החורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם