קונגו: חמישה מיליון קורבנות
לא בסודן ולא ברואנדה. המלחמה הכי עקובה מדם מאז מלחמת העולם השנייה מתחוללת בקונגו. 4 מיליון מתו בקרב, השאר ממחלות
הסכסוך הקטלני ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, בפער ניכר, התרחש במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בין 1998 ל-2003. שמונה מדינות אפריקאיות השתתפו בלחימה על אדמת קונגו, ורובן קיוו להשתלט על מחצביה העשירים. כארבעה מיליון קונגולזים מתו בלחימה ועוד קרוב למיליון מתו מאז מרעב וממחלות. רבבות ילדים אולצו להפוך לחיילים, ושתיים מכל שלוש נשים נפלו קורבן לאונס או לצורה אחרת של תקיפה מינית.
וזה עדיין קורה כיום.
אולי חוסר המודעות לזוועות האלו הוא הסיבה לכך שארצות הברית והקהילה הבינלאומית אינן פועלות מספיק להביא לשינוי באזור. לשמחתי, דברים החלו להשתנות בקיץ האחרון לאחר שבוושינגטון עבר חוק המחייב לדווח על המקורות של מחצבים לתעשייה, כדי לוודא שאינם מגיעים מאזורי עימות בקונגו. אני מקווה שגם הקונגרס החדש ימשיך במאמץ של שתי המפלגות להשגת שלום בר קיימא ופריחה כלכלית באזור.
בינתיים, בשטח, הקונגולזים החלו לבנות מחדש את היסודות לממשלה עצמאית ואפקטיבית. עדות לפוטנציאל שיש במהלך
כדי לסייע לקונגו להשאיר מאחור את עברה האלים ולייצב את החברה יש צורך במדיניות יסודית וארוכת טווח בארצות הברית. לא מתוך אלטרואיזם, אלא מאינטרסים ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטיים שיש לנו בהשגת שלום ויציבות במדינה. לכן העבירה יוזמת מזרח קונגו רשימה של המלצות לקובעי המדיניות בוושינגטון. ארבע ההמלצות העיקריות הן גם הכי קלות ליישום:
ההמלצה הראשונה היא למנות יועץ מיוחד של משרד החוץ לאזור האגמים הגדולים ולחדש את הדיאלוג הפוליטי. השנייה קוראת ליישם את חוק מחצבי הדמים ולהפעיל את הסנקציות הדרושות במקרה הצורך. רק סביבה עסקית הוגנת ושקופה יכולה לאפשר לקונגו להינות מעושר מחצביה. ההמלצה השלישית: הקהילה הבינלאומית חייבת להמשיך לספק סיוע טכני כדי להבטיח את קיומן התקין וההוגן של הבחירות ב-2011. ולבסוף , עלינו לסייע למאמציה של קונגו לבצע רפורמות מינהליות ומשפטיות, שמטרתן לשים קץ להתערבות פוליטית ולשחיתות ולטפח את שלטון החוק.
ג'סטין מסיקה ביהמבה, שהקימה את "סינרגיה", החלה לסייע לנשים לאחר שמורדים פרצו לביתה ותקפו מינית את הבת שלה. משפחתה נתונה לאיומים בלתי פוסקים בגלל עבודתה ההומניטרית. כאשר שואלים אותה מדוע היא נשארת שם, היא משיבה: "עליי לבצע את עבודתי". ומאותה סיבה, אם ברצוננו להפוך את קונגו לאומה עם שפע הזדמנויות לפיתוח כלכלי וחברתי, אסור לנו לוותר.
הכותב הוא שחקן ובמאי אמריקאי שביקר לראשונה בקונגו ב-2007, ומוקדם יותר השנה ייסד את ארגון "יוזמת מזרח קונגו". המאמר פורסם לראשונה ב"וושינגטון פוסט"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם