מהמשטרה לפוליטיקה?
באווירה התדמיתית העגומה צריך להיבחר מפכ"ל. ראוי שייבחר קצין שיעמוד איתן מול האליטה הצבאית, ואולי יתמודד על תפקיד רה"מ
אחרי הכל, אם רק נחשוב על האסון בפיכחון, ולא במונחי תליות בכיכר העיר, נבין שנבחרי הציבור אינם אחראים על האסונות שאיתני הטבע מביאים עלינו. הם גם לא יהיו אחראים על הצונאמי שעוד יגיע, על רעידת האדמה הפתאומית שתיפול עלינו, על המטאור הענק שייפול כאן וגם לא אחראים על חוסר המוכנות לקליטה ואכסון המוני החייזרים היהודיים, או הלא יהודיים, שינחתו כאן בעתיד.
אנחנו מתכוונים להזדמנות מסוג אחר. הזדמנות להציע לבכירי האליטות הביטחוניות האחרות, במיוחד את בכירי המשטרה הכחולה, לא לחוש נחותים מול האליטה הצבאית, להצטרף למערכת הפוליטית ולהיות בין מנהיגיה הפוליטיים - העתידיים של מדינת ישראל. בולטותם החיובית של הבכירים הכחולים בטיפול באסון הכרמל (חדי העין יכלו לראות כי במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ישב המפכ"ל כיסא אחד מימין לנתניהו ואילו הרמטכ"ל נדחק לכיסא השלישי מימין לראש הממשלה. גם בסמליות יש משהו) יכולה להיות הזדמנות להצהרת כוונות פוליטית מצידם.
לצד הבולטות החיובית של בכירי המשטרה עומדת גם התדמית השלילית של ניצביה. "כחולים מבושה", "סרט כחול", וכיוב' באלו דימויים וכינויים, רובם בקונוטציה כחלחלה, תוארו לאחרונה ניצבי משטרת ישראל, בתקשורת שלנו. בתוך האווירה התדמיתית העגומה, ולא צודקת, צריך השר אהרונוביץ' למנות מפכ"ל חדש. לא ברור מהם השיקולים המנחים את השר בבחירת מפכ"ל ראוי, אבל אם היה מתייעץ איתנו היינו מבקשים ממנו לבחור מפכ"ל עם פוטנציאל "פוליטי". דהיינו, אחד שיוכל סוף סוף לתת פייט של ממש לאליטה הצבאית במאבק עתידי על ראשות הממשלה.
ההיסטוריה מלמדת כי עד
ידין, דורי, לסקוב, דיין, בר לב, גור, רפול, ברק, ליפקין שחק, מופז ועוד ראלי"ם השתלבו בפוליטיקה בטבעיות. ואילו המפכלי"ם: סהר, נחמיאס, רוזוליו, קופל, תבורי, איבצן, קראוס, שפיר, חפץ, פלד ואחרים זכו לכל היותר לגלות של שגרירים במדינות שוליות ואפילו נידחות (את המפכ"ל איבצן שלחו לליבריה).
מה בדיוק הביא את בכירי האליטה המשטרתית למעמד הנחות של "אליטה ביטחונית סוג ב'"? הסיבות הן היסטוריות, פוליטיות, ביטחוניות, תקשורתיות, תדמיתיות ועוד. תקצר היריעה מלהרחיב ולכן נעמוד בתמצית על חלקם.
ראשית, משטרת ישראל לא נתפסה כחלק מהמיתוס המייסד של האומה. קציניה אומנם היו מחוברים פוליטית ומבצעית (מפלגות השמאל הפועליות וארגונים ביטחוניים המזוהים איתם כמו: ההגנה והפלמ"ח ), אולם בפועל הם לא רצו על ג'בלאות, לא כבשו משלטים, לא ראו את הלבן בעיניים של האויב ובקושי נפצעו. שנית, אופי העימות הביטחוני בחמשת העשורים הראשונים, (מלחמות בעלות עצימות גבוהה) העניק יתרון הילתי-חברתי-פוליטי למצ'ואיסטים מגולני ומהצנחנים.
שלישית, היות והגנרלים בזית כבשו את כל הכותרות ההירואיות, נותרו בכירי המשטרה בצל התקשורתי. נוסיף לזאת את העובדה כי העיתונאים עסוקים היו יותר בלהתחבר לגיבורים האלופים (השולחנות ב"אולימפיה", זוכרים?), ולא לחנונים מהמשטרה, ואז נבין את מקור התדמית הירודה של המשטרה, ונבין גם מדוע היא נתפסה כ"שרות סוציאלי חמוש", והגנרלים שלה נתפסו כלא יותר מאשר "גנרלים סוציאליים חמושים".
מה ארע עם המשטרה על ציר ההתפתחות ההיסטורית- ארגונית- ביטחונית? כמה דברים בולטים. הראשון, שינוי אופי העימות הצבאי: לא עוד מלחמות גדולות. השני, בולטות סוגיות אזרחיות. שני הדברים קשורים זה בזה. שינוי אופי העימות הביטחוני, הכישלונות בעימות מול כוחות גרילה, פרשיות ומאבקים בין אישיים בקרב הקצונה הצבאית וכו' הטילו צל על הגנרלים בירוק.
מאידך, הצלחות בחקירת פשעים מסובכים ומאבק במשפחות הפשע, בולטות תקשורתית על רקע חקירות של נבחרי הציבור, הגדלת חשיבות הביטחון האישי והסדר האזרחי ( תאונות דרכים, שינוי מבני בכיוון של משטרה קהילתית, הטיפול באסון הכרמל, וכו' ) הטילו אור, אומנם מעומעם אבל בוודאי שונה ממה שהיה קודם, על הבכירים בכחול.
תאמרו בוודאי ש"הפרשיות הכחולות" האחרונות לא מוסיפות כבוד רב לניצבי המשטרה, ולכן הם עדיין לא בשלים להיות מנהיגים פוליטיים. לדעתי, זה יהיה טיעון של חנוונות. אחרי הכל, איש עוד לא נפגע מרומן מטופש של ניצב נואף, או משיכשוך בג'קוזי עם דמויות מפוקפקות ( המפכ"ל פלד עף מהמשטרה על הרקע הזה ). אולם יש המון נפגעים ופצועים מכמה מהלכים צבאיים של כמה גנרלים מהוללים שעכשיו נכנסים לפוליטיקה. ( דן חלוץ, אמרנו?).
תשעה ניצבים אמורים לפרוש מהמשטרה עם מינוי המפכ"ל החדש. חלקם מכעסים אישיים וחלקם הגעתם לקצה הקידום האפשרי. צריך לקוות שאלו יהיו העתודה הפוליטית החדשה של ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם