פסיקות הרבנים: דיון מוסרי לא דתי
האם הרבנים מעצבים את דמותה של המדינה באיסור להשכיר דירות לערבים? כלפי חוץ, ודאי. כלפי פנים, אין להם כמעט משמעות
לפסיקת הרבנים אין מעמד של חוק מדינה. לפסיקת הרבנים אין גם מעמד של סמכות מוסרית או רוחנית אלא על קהל מצומצם המקורב לכל אחד מהם. רוב רובו של הציבור אינו מכיר את הרבנים בהם מדובר. לרוב רובו של הציבור אין גישה לעולם התוכן שממנו עולות הפסיקות האלה, כמו גם הפסיקות המנוגדות להן. תזכורת למי ששכח: ישראל איננה מדינת הלכה. אין בה סממנים של מדינת הלכה, ואלה הרוצים להפוך אותה למדינת הלכה נתפסים כאיום על מהותה כדמוקרטיה. לפחות בשלב זה של חיינו.
האם הרבנים באמת מעצבים את הדמות המוסרית של המדינה בפסק ההלכה הזה? כלפי חוץ, ודאי. כלפי פנים, אין לכך כמעט משמעות. הציבור היהודי והציבור הערבי במדינה כמעט אינם מתערבבים זה בזה, לא בדיור, לא במגורים משותפים ולא בנישואים, אבל זו תופעה חברתית עמוקה שאינה תלוית חוק מדינה או פסיקה הלכתית.
מעמד פוסקי ההלכה בישראל הוא מעמד מוגבל. הם תלויים בחוק המדינה. במקום שבו היא נותנת להם כוח וסמכות, כמו בנושא הגיור או הנישואים, כוחם רב. בכל יתר התחומים כוחם דל והוויכוחים ביניהם נשמעים כפלפול סרק. מעבר לכך, אם כבר רוצה יהודי, מהחילוניים ועד החרדים, לדעת מה עמדת "ההלכה" בעניין כלשהו, אין כל סיכוי שיקבל את מבוקשו מרבני ישראל. מגוון הדעות, הוויכוחים והמחלוקות ביניהם מנטרל כל עמדה משותפת ומונע מהם להיות מנהיגות רוחנית אלטרנטיבית לעלית התרבותית בישראל, שגם לה צרות משלה.
מדוע בכל זאת יש חשיבות לפסיקת הרבנים? החשיבות היא שהם מעוררים את הוויכוח על מהותה של המדינה, על ערכי היסוד שלה ועל דמותה כלפי פנים וכלפי חוץ. וכאן טמון עוקץ העניין: הוויכוח על דמותה של המדינה אינו ויכוח דתי. הוא אינו מתקיים בתוך עולם המונחים הדתי, ואינו מתקיים בתוך מושגי היסוד של החשיבה הדתית. הוויכוח מתקיים בתוך עולם המושגים המודרני שהתעצב בתרבויות שונות שאנו חלק מהם. למשל, המונח "גזענות" העומד בלב
השאלה האם הפסיקה הרבנית גזענית אינה שאלה דתית, אלא שאלה הנעוצה בדיון המוסרי בעולם שיש בו קבוצות אנושיות שונות זו מזו ויחסי שליטה. השאלה איך על הרוב היהודי לעצב את חייו עם הערבים אזרחי מדינת ישראל אינה שאלה דתית. השאלה הזו היא שאלה פוליטית הנעוצה בלב הדיון על דמות המדינה המודרנית. השאלה מה מותר לעובד ציבור לומר והאם הוא כפוף בהתבטאויותיו לחוקי המדינה, שעלתה אף היא ביחס למכתב הרבנים, אינה שאלה דתית. היא שאלה מרכזית של איזון בין ערכים שונים בחברה דמוקרטית מודרנית.
כשאני מקשיב לרב עיר, שיש לו מעמד רשמי והוא מייצג קהל, חשוב לי לדעת מה עמדותיו, כי הוא חלק מהמרקם העמדות במדינה ומשפיע על דמותה. אבל הכלים הרבניים בהם הוא משתמש אינם מעלים ואינם מורידים. אם הוא שולף מן ההלכה הלכה כלשהי ומעניק לה פרשנות גזענית, הוא אינו פחות גזען מאחרון הגזענים בשכבות שונות של החברה, שלא קראו דף גמרא אחד בחייהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם