עד כאן – הגענו לקו האדום של התקציב
ישראל של היום היא מדינת פקידי האוצר. אף שזה עשוי להישמע פופליסטי, הסיסמה צריכה להיות,"להחזיר את המדינה לאזרחיה"
מה השתנה הלילה הזה? הפגישה עם "הקו האדום", כאמור. במילים אחרות, אם לפני עשרים שנה, עשר שנים ואולי אפילו לפני חמש שנים או שנתיים הקיצוצים בתקציב המדינה היו מוצדקים, הנה הגענו למצב של "עד כאן".
על השאלה כיצד נקבע אותו "קו אדום" יענו בעתיד ההיסטוריונים. על השאלה האם היה דיון ציבורי לפני עשרים, עשר או חמש שנים אודות תכניו ומשמעויותיו של הקו האדום הזה כולנו יודעים את התשובה. לא. לא היה דיון כזה. הוא גם לא ייתכן בחברה בה רוב הציבור אינו מבין דבר במאקרו כלכלה ובכלכלה פוליטית, ובחברה שרוב עיתונאיה משמשים כלהקת המעודדות של אבירי הקופה הציבורית היושבים במשרד האוצר ושומרים על כספי המדינה לבל יבוזבזו על ידי הסקיתים, ההונים והברברים המתגוררים בישראל והצורכים כל הזמן, לא עלינו, שירותים ציבוריים.
ובכן, אם פרופסור מכובד לכלכלה מהאוניברסיטה הישראלית החשובה ביותר אומר שהגענו אל הקו האדום, ואם הוא מצהיר על כך שדעתו זו מקובלת גם על עמיתיו למקצוע, כל שנותר הוא לחולל דיון ציבורי על ההגדרה של אותו קו אדום. בן בסט סיפק קצה חוט גם לטובת מטרה זו, כאשר השווה את ההוצאה הציבורית בישראל לזו המקובלת בארגון ה-OECD, אשר לפני זמן קצר הסכים לצרף את ישראל לשורותיו.
אם ה-OECD הוא נקודת הייחוס, ואם כרגע ממוקמת ישראל באחד המקומות האחרונים בכל הקשור להשקעה בחינוך, בבריאות, ברווחה וכיו"ב, הרי שהתשובה לשאלת גובה הקו האדום ברורה בתכלית: מקום טוב באמצע הרשימה - מעל ישראל.
בשלב הראשון על נבחרי הציבור ועל מוסדות המדינה למיניהם, בראשם בנק ישראל, לסמן את היעד ולתרגמו
עד כמה שזה עשוי להישמע פופוליסטי, הסיסמה באמת צריכה להיות "להחזיר את המדינה לאזרחיה". אכן כן, כל מדינה, כולל מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, היא מדינת אזרחיה. וקודם כל במישור השירותים הציבוריים. מהבחינה הזאת, ישראל של היום היא מדינת פקידי האוצר. החדשות הטובות שאפילו במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות הצליחו להבין גם את העובדה הזו וגם את הסכנה שהיא נושאת עמה.