החגיגה של בשארה
כבר שלוש שנים חלפו מאז נמלט עזמי בשארה מזרועות החוק. כפרשן טלוויזיה מבוקש ועם תדמית של "פילוסוף" – הוא רחוק מרשויות החוק
לפני כשלוש שנים, עזב בשארה את ישראל, ומאז לא חזר. יו"ר בל"ד לשעבר, נחשד כי סייע לאויב בזמן מלחמה, כי היה במגע עם סוכן חוץ, מסר ידיעה לאויב, ועבר על חוקי הלבנת הון. המשטרה חקרה את בשארה פעמיים, תוך שהודיעה לו על כוונתה לחקור אותו בשלישית. את הפעם השלישית – הם מעולם לא השלימו. בשארה יצא מן הארץ, בעוד שצוות החקירה התגונן באומרו: "הוא הבטיח כי יחזור".
סיפור בריחתו של בשארה טמון במחדל ביטחוני אחד גדול. המשטרה, טענה אז כי גיבשה ראיות מספיקות כדי להוכיח שהח"כ לשעבר אכן ביצע את המיוחס לו. במנגנוני הביטחון אף הדגישו כי יש בידם תמלילי שיחות, ראיות מוצקות, טפסי כספים, ואמצעים אחרים, אשר יוכיחו כי עזמי בשארה סייע לחיזבאללה - בזמן מלחמת לבנון השנייה.
אלא שחרף כל אלה, החליטה המשטרה לאשר אז יציאתו מן הארץ. שאלת חסינותו, יש לציין, בכלל לא עמדה על הפרק, לאור סעיף 3 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, אשר לפיו, החסינות אינה חלה במקרה של עבירת "בגידה". בשארה ברח כאשר עיני המשטרה כולה היו נשואות אליו. האם באמת קשה היה להבחין בכך שיציאתו - פירושה כרטיס בכיוון אחד?
בשארה, אכן, עשה את שלו. הוא עזב את ישראל, התבסס באחת ממדינות ערב, והחל להופיע ברשתות הטלוויזיה הערביות בחסות דמות "הפילוסוף", ו"לוחם זכויות האדם". מאז, קיבל בשארה למעלה מחצי מליון שקלים: הוא זכה למענק "פרישה והסתגלות" חד פעמי בסך של 193 אלף שקל, וכן בפנסיה חודשית קבועה של 7,000 שקל. בכנסת מיהרו אז להבהיר, שמא נטעה כי דבר לא נעשה בעניינו: שתי זכויות של ח"כ לשעבר יישללו ממנו - "הכנסת לא תממן לו הוצאות טלפון בסך 8,406 שקל בשנה ואף תמנע ממנו עיתון יומי חינם".
מפליאה תגובתם של מספר חברי כנסת, הטוענים כי "החוק עשוי לפגוע באדם עוד בטרם הוכחה אשמתו". עזמי בשארה לא הועמד לדין ואף לא הורשע משום שסירב לעמוד למשפט. בשארה ברח משטח ישראל, נטש חקירה ונמלט מזרועות החוק. הוא מסרב לחזור. והכיצד יתכן כי יעמוד למשפט?
טענה נוספת, סוברת כי אל לו לחוק להיות פרטיקולארי, כזה המסדיר רק עניינו של פרט. ובכן, כנסת ישראל מלאה בחוקים פרטיקולאריים. אגב, לפי לוגיקה זו, עלינו להמתין לח"כ נוסף אשר יימלט מידי החוק כדי לבחון את חיוניות החקיקה?
נכון,
אלא שכאן, הסיפור מעט שונה: מדובר בחשוד שברח מידי החוק; באדם החשוד בפגיעה בבטחון המדינה, בזמן מלחמה. הרציונאל המשפטי במקרה דנן, נסוג אפוא בפני הרציונאל המוסרי. על מדינת ישראל להקפיא אפוא זכויותיו הכלכליות - עד אשר תוכח חפותו. עיון בחוק, יעלה כי הוא מציע מנגנון מאוזן וסביר, כזה המחייב, לא רק בדיקה של היועמ"ש, אלא גם החלטה של ועדת הכנסת ושל הכנסת.
יצוין, כי בפני בשארה עומדת האפשרות למנוע את שלילת הפנסיה.
שימו לב: בהצעת החוק, הגנה הכנסת על זכותו של ח"כ להשמיע קולו בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינו. וכך נכתב בסעיף ז': "ועדת הכנסת לא תציע, והכנסת לא תחליט, בדבר הפסקת תשלום...אלא שניתנה לאותו ח"כ הזדמנות להשמיע באופן אישי את טענותיו בפני הוועדה ובפני הכנסת...". האם יבחר בשארה לעשות שימוש בזכותו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם