עם הפנים לכנסת
הכחשות לחוד ומציאות לחוד: עופר עיני סולל את דרכו החוצה - ובינתיים גם הכוורת שלו מסתדרת מחוץ להסתדרות
ראש הלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי, עו”ד שי תקן, פרש לטובת תפקיד במשרד עורכי הדין חן פישר בכר; המנכ”ל גד לוטן עזב לתפקיד בכיר בחברת פילת והוחלף על ידי עמרי כהן; ומנכ”ל חברת העובדים, יגאל דן, נפרד לשלום והוחלף על ידי בכיר מבנק יהב.
השיא נרשם השבוע כשרוית דום פידל, ראש לשכתו הנאמנה, שינתה פוזיציה ותמונה למנכל”ית רשת "עמל". על פי רוב ההערכות, סידור העבודה של דום פידל הוא ההוכחה הסופית לכוונתו של עיני לפרוש בקרוב מתפקידו. אבל למינוי יכולה להיות סיבה נוספת: מערכת היחסים ההדוקה בין עיני לדום עלולה להיות בעייתית, וייתכן שהפרדת הכוחות הינה פתרון מקצועי.
בכל מקרה, עיתוי הפרישה הסופי של עיני אינו
ידוע ותלוי בו בלבד: זה יכול להתרחש בעוד חודשיים, אבל זה יכול להימשך עוד שנה עד תום הקדנציה.
עיני שומר את הקלפים קרוב לחזה. יש לו עוד כמה עניינים מקצועיים לסגור בטרם ייפרד לשלום - אבל יש משימות חשובות לא פחות, כמו הכשרת עו”ד אבי ניסנקורן, ראש האגף לאיגוד מקצועי, כמחליפו המיועד. כמו כן, סביר להניח שהעיתוי ייקבע על־פי לוח הזמנים המתכונן במגזר הפרטי (יש הטוענים כי יצחק תשובה יהיה מעסיקו הבא).
עיני כבר נשבע שאין בכוונתו לחזור לביצה של מפלגת העבודה המתפוררת. על פי תקנון ההסתדרות, הוא רשאי לזמן מהרגע להרגע אסיפה, שבה יודיע על פרישתו וימליץ על מינוי ממלא המקום. עיני, כמו נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, נבחר לתקופת כהונה מסוימת - אבל לא התחייב להשלים את כולה. חבל שבמצב הנוכחי הוא מתייחס לציבור העובדים כמו לאהוד ברק - כאהבלים.
הם ועובדי ההסתדרות נקלעו לערפל, וכמו תמיד הם האחרונים שיודעים. המינימום שמחייבת ההגינות הוא שיגור הצהרה על כוונתו החד-משמעית לסיים את תקופת כהונתו במלואה, ולא להודיע מראש מה לוח הזמנים המדויק לפרישה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם