חשיבה מסוכנת

ישנם מפקדים בצה"ל הסוברים כי הצבא הוא העסק הפרטי שלהם, ומכאן אין בעיה לגייס אותו כדי לנקום במי שהפריע

קלמן ליבסקינד | 4/2/2011 5:36

תגיות: יואב גלנט,פרשת הקרקעות,צביקה פוגל

לעתים צריך לומר את האמת, גם אם היא לא ממש ערבה לאוזן. בין אין-ספור אנשים ערכיים מסתובבת בצבא ההגנה לישראל גם חבורה של קצינים בכירים העמוסה בתחושה של "אתה בחרתנו", ומשוכנעת שכולנו התכנסנו כאן כדי לעשות לה טוב. או בפרפרזה על דבריו של האלוף יואב גלנט השבוע: 34 שנה אני משרת את המדינה, הגיעה הזמן שגם היא תשרת אותי.

- בצה"ל מודים: הדחנו את ליבסקינד בשל חשיפת הפרשה

בדיוק מהמקום הזה לא הייתה לגלנט בעיה להשתמש בתפאורה של לשכת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה כדי לבקש מיועץ בכיר במינהל מקרקעי ישראל לקדם את ענייני הקרקעות שלו. בדיוק מהמקום הזה לא הייתה לו בעיה לגייס את היחידה לאבטחת אישים שתסייע לו להכשיר דרך בלתי חוקית שנסללה עבורו על שטח ציבורי, באמתלה שהיא דרושה לו לצורך המלטות מפני מחבלים.

בדיוק מהמקום הזה אין שום בעיה לשלח משירות מילואים חייל שהעז לחשוף פגמים בהתנהלות האזרחית של אלוף הפיקוד. ובדיוק, אבל ממש בדיוק, מהמקום הזה יצאה גם ההתקפה משולחת הרסן של גלנט השבוע נגד הרמטכ"ל, נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד מבקר המדינה. כי אם כל אלה עמדו, כך לפי הבנתו, בדרכו אל לשכת הרמטכ"ל, אז שילכו כולם לעזאזל. כולנו התכנסנו כאן כדי לשרת אותו, ומי שלא מבצע ומצדיע - שיעוף הביתה.

חשיבה עקומה ומסוכנת של מפקדים

האמירה של צביקה פוגל (ברשותכם, לא אקדים לשמו את דרגתו הצבאית, רק משום הכבוד שאני רוחש לצה"ל) היא אמירה עלובה. ראשית, משום שהיא שקרית. בכתבת התחקיר שפרסמתי ב-2008 לא כתבתי שגלנט לא ראוי להיות מפקד בצה"ל. גם לא כתבתי שהוא מושחת.

גוללתי את התנהלותו הבלתי תקינה בסדרה של אירועים, כולם בחייו האזרחיים; שנית, משום שדרך ההתבטאות של פוגל ודרך ההתנהלות של גלנט בימים האחרונים משקפת חשיבה עקומה ומסוכנת של מפקדים שלא לגמרי מבינים היכן הם נמצאים, מפקדים שמתבלבלים וסבורים שהצבא כמוהו כעסק הפרטי שלהם, ומכאן שאין בעיה לגייס אותו כדי לנקום במי שמפריע להרחיב את הנחלה החקלאית שבבית בניגוד לחוק.

אני, חשוב שיהיה ברור, לא התגייסתי לצה"ל כדי לשרת את האלוף גלנט או כל אלוף אחר. התגייסתי כדי לשרת את מדינת ישראל תחת פיקודם של מפקדים אשר

ייקבעו על ידה, יהיו אשר יהיו. הרעיון המוזר של פוגל, לפיו הוא ציפה ממני להודיע שאני לא מוכן לשרת תחת האלוף גלנט, מעיד בעיקר על העולם ממנו הוא בא. צה"ל, מר פוגל, איננו הקונסרבטוריון בחדרה. לא קמים והולכים הביתה כשלא מרוצים מהמנצח. כל שנותר לי בהקשר הזה הוא לקוות שאת תפיסת העולם המסוכנת הזו שלך לא הנחלת למי שפיקדת עליהם במשך השנים.

ועוד הערה אחת אחרונה: הסיפור הזה איננו הסיפור האישי שלי. אני לא חשוב כאן, גם לא המקום שאני ממלא במערך המילואים. צה"ל, כפי שאפשר להבין, מסתדר היטב גם בהיעדרי. שירות המילואים איננו טובת הנאה. אני מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים להיפטר ממנו, גם בלי תחקיר על האלוף. הסיפור הזה הוא סיפורו של חופש העיתונות וסיפורם של מי שמגבלות הכוח לא קיימות אצלם, וגבולות האסור והמותר היטשטשו אצלם זה מכבר.