הצד השני של עסקת שליט
אף אחת מהמשפחות השכולות לא בחרה להיות כזו ולאף אחת מהן אין את היכולת והאפשרות לעצור את עסקת שליט. הן חסרות אונים, הן לא שפטו והן לא משחררות
משפחות נפגעי הטרור משלמות מחיר אישי כבד במטרה להשיב את גלעד שליט הביתה. אנשים שילדיהם, הוריהם ואחיהם נרצחו באכזריות יאלצו לצפות ברוצחים משתחררים, שבים לבתיהם, מחבקים את בני משפחתם והופכים לגיבורים. השמחה הגדולה והפסטיבל התקשורתי לרגל שובו של גלעד יהיו חזקים יותר מקולות הבכי ודמעות הכאב של המשפחות. אבל הם לא יעלימו אותם.
התקשורת הישראלית חייבת לתת ביטוי לקולות הללו. אסור לה להשתיק אותם, אל לה לייצר מצב בו האופוריה מסייעת להעלמת כאבו של האחר. חיוכיה של אביבה שליט חייבים לבוא לצד דמעותיהן של האמהות שילדיהם לא ישובו יותר. המחיר חייב לבוא לידי ביטוי על אף שהתמורה משמחת כל כך.
כשראש הממשלה הציג את עסקת השחרור בפני הממשלה רק שלושה שרים הצביעו נגדה. השרים נשבו באופוריה הכוללת ושימשו כחותמת גומי. זוהי עסקה קשה וכואבת שיש לה השלכות רבות על המשך חיינו כאן, לטוב ולרע.
הדיון היה אמור להביא לכך שהרבה יותר שרים יתלבטו וישאלו שאלות קשות. מה שהשפיע על השרים משפיע גם על התקשורת. אפקט האופוריה הוא האפקט המסוכן ביותר. אופוריה מונעת ממך לראות את התמונה
התקשורת נוטה, ובצדק, לסקר את החיים. החי מדבר, מחייך, בוכה ומרגש. אבל עסקת שליט היא לא רק עסקה של חייל אחד חי אלא עסקה שבה מעורבים הרבה מאוד מתים. משהו מת גם בתוך אלו שנותרו לחיות ועם שחרור הרוצחים משהו בהם ימות שוב.
אסור לשכוח אותם. אסור להתעלם מכאבם ומכעסם. רבע עמוד בעיתון או ראיון אזוטרי עם אב שכול אינו הפתרון. האנשים הללו ישלמו את מחיר חזרתו של שליט כל חייהם. המשפחות הללו נקלעו בעל כורחן למקום הזה. אף אחת מהן לא בחרה להיות משפחה שכולה ולאף אחת מהן אין את היכולת והאפשרות לעצור את העסקה. הן חסרות אונים, הן לא שפטו והן לא משחררות.
כל שנותר להן הוא כאבן. חובתה המוסרית של התקשורת היא לפנות להן מקום. לתת לתחושות שלהן ביטוי בדיוק כפי שהיא נותנת ביטוי לשמחת משפחת שליט ותומכי העסקה. וזה ממש לא משנה מה מרגישים האנשים שמסקרים את העסקה כלפיה. הפיגועים שבהם נרצחו הקורבנות קיבלו כותרות ראשיות וסיקור רחב וברגע שהרוצחים הללו משתחררים, בשביל משפחות הקורבנות לפחות, הפיגוע חוזר להיות ממשי וטרי מתמיד.
התקשורת אוהבת גיבורים. היא אוהבת סיפורים שיש להם סוף טוב, היא אוהבת דרמות והיא בעיקר אוהבת לחשוב שהיא מייצגת את החברה אותה היא מסקרת. והחברה הישראלית היא לא רק סך חייליה השבויים, אלא גם סך כל פיגועיה. משפחת שליט תקבל בימים הקרובים את בנה בחזרה. סיפור מורכב, עצוב, שאין בו טובים ורעים או שחור ולבן יגיע לקצו, דמעות ההתרגשות ישטפו את פנינו. בזמן שזה יקרה משפחות רבות בישראל יזילו דמעות מסוג אחר. מגיע לדמעות שלהן קצת יותר מכיתוב תמונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם