לא פראיירים של אף אחד
המדינה ובית השמפט טועים: מאבק המתמחים אינו מאבק רגיל על שכר ותנאי עבודה. יותר מכל הוא מאבק על פני החברה. מכיוון שיש להם חלופות, אין להם סיבה להיכנע
פוליטיקאים משקרים בעזות מצח לבוחרים, מחירי המזון חסרי פרופורציה וכך גם הדיור, הממשלה גובה מהאזרחים יותר ויותר אגרות ומסים ומפריטה ובכך מייקרת יותר ויותר שירותים. יורקים על האזרח ומשתיקים אותו בשתי טענות – "שקט, יורים" ו"הכלכלה צומחת עברנו את המשבר בהצלחה, הכבישים סתומים במכוניות חדשות, מה אתם רוצים?"
המחאות החברתיות שטילטלו את הארץ ב-2011 – מחאת הצרכנים, מחאת מעמד הביניים ומחאת הרופאים המתמחים - הן תגובה מאוחרת אבל עוצמתית להונאה המתמשכת הזאת. קו אחד מחבר ביניהן - חוסר נכונות להשלים עם הקומבינות. קול אחד עולה מהן - די ליריקה בפנים. דרישה אחת מחברת ביניהן – רוצים סדר חדש.
רוצים סדר חדש שבו רופא יעבוד משרה מלאה ויוכל להשתכר בכבוד בלי שייאלץ לעבוד במשרות נוספות כדי לפרנס את משפחתו (שאותה הוא בקושי רואה); רוצים סדר חדש שבו זוג הורים צעירים לא צריכים לבקש עזרה ועוד עזרה מההורים כדי לשרוד.
היחידים שהתחילו להבין זאת הם יצרני המזון, וגם זאת רק אחרי שחטפו סטירות לחי מצלצלות (למשל, תנובה).
אבל בינתיים, גם הבנתם של אלה מוגבלת. דוח ועדת טרכטנברג משקף, ברובו, חוסר הבנה ומציע פתרונות ממוחזרים. כך גם אישור הממשלה את הדוח. הצהלות על ההישג הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכופף את השרים המורדים, אינן אלא קריאה שגויה של המפה החברתית.
סגן
דווקא ד"ר ליאוניד אידלמן, העומד בראש האיגוד המקצועי של הרופאים, מבין. "בחודש האחרון אנחנו חיים במציאות בה השפה והקודים השתנו", אמר אידלמן בימים האחרונים. אידלמן הבין לא רק שהקודים השתנו, אלא שגם אין מדובר בסכסוך עבודה מהסוג ששוק העבודה הישראלי רגיל בו.
שלא כמו עובדים סוציאליים ומורים, למשל, לרופאים הצעירים הללו יש ברירה. הם לא חייבים להסכים לפתרונות כפויים, מאולצים, גרועים. הם יכולים להרחיק לאוסטרליה, שם משוועים לרופאים ומשלמים משכורות טובות, הם יכולים לעבוד בחברות ביוטכנולוגיה ולפתח שם תרופות, הם יכולים לעבור למחקר רפואי, והם יכולים גם לעבוד באופן פרטי.
אף אחד לא קרא נכון את המפה, מרוב שהורגלו שהאיום הגדול ביותר על המשק הוא מצד עובדי חברת החשמל שיכולים להוריד את השלטר. המתמחים לא מאיימים. הם מוכנים לקום וללכת. אבל המדינה מתקשה להאמין. היא שבויה במציאות של איומים והפעלת כוח.
בבקשתה מבית המשפט הארצי לעבודה שיוציא נגדם צווי מניעה, כתבה הפרקליטות כי "מדובר בהתפטרות קולקטיבית אשר אינה אותנטית ואשר כל כולה להפעיל לחץ מתואם על המעסיק לתוספות שכר ולשיפור תנאי העבודה".
ולבסוף, גם בית המשפט שבוי בקונספציה מוטעית. המאבק של המתמחים אינו מאבק רגיל על שכר ותנאי עבודה. יותר מכל הוא מאבק על פני החברה. תוצאותיו יקבעו לא רק את איכות הרפואה בישראל בעשורים הבאים. הן יכריעו אם המדינה בגרה די הצורך כדי להתמודד באומץ ויושר עם סוגיות יסוד או שהישראבלוף ימשיך להכתיב את חיינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם