חיים תמורת חיים? מנהג הכפרות הוא אכזרי וברוטאלי
מדוע תרנגול אומלל שלא פגשתי מימיי נשפט בבית משפט שדה ומוצא להורג בגלל חטאיי? תגובה לד"ר גבי אביטל
סדר העדיפויות התהפך על ראשו לכן, אתחיל מסוף מאמרך, מהחלק בו ציטטת את ז'אן ז'אק רוסו: "סנגוריה מובהקת אפשר היה לקבל דווקא מ'החילוני הראשון', ז'אן זאק רוסו אשר תוקף את האינטלקטואלים: 'הם מתיימרים לדעת הכל, חרף ספקנותם לכאורה, הם הורסים ורומסים את כל מה שאנשים רוחשים לו כבוד, גונבים מן הסובלים את הנחמה שהם מפיקים מהדת ומסלקים את הכח היחיד המרסן את תשוקות העשירים ובעלי הכוח'".
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הרטוריקה בה ד"ר אביטל עושה שימוש בהבאת ציטוט זה הוא דמגוגי, ועוד בהקשר של הגנה ערכית על המנהג הברברי לשחוט תרנגולות ביום כיפור. מנהג הכפרות הוא אלים. בדבריו, רוסו התייחס גם לאלימות שבשחיטה, אך מובאה זו מדבריו לא זכתה להתייחסות במאמר. לכן, ברשותך, ברצוני להוסיף ולדרוש ביחסו של רוסו למנהג השחיטה.
רוסו הבחין בכך, שחיות אשר אוכלות בשר, הינן בדרך כלל אכזריות יותר מחיות האוכלות ירק. לכן, "החילוני הראשון", כדבריך, הסיק, שאי הריגת חיות ותזונה צמחונית חיונית להיות האדם רחום יותר. רוסו אף יעץ, שעל שוחטים ייאסר לשמש כעדים בבית משפט או לשבת בחבר מושבעים.
לא הצמחונות היא מרכז דבריי למרות היותי צמחוני, כי אם ההכרה והמודעות שמעשה השחיטה לכשעצמו - במסגרת מנהג הכפרות - הוא אלים. ייתכן וארגוני צער בעלי חיים חוטאים לפעמים, ומקדמים את מטרתם באפס סובלנות, אך התנהלות זו, אין בכוחה להפחית מחומרת מנהג אכזרי זה.
בהמשך המאמר כתבת: "כל התהליך בו מעמיסים את התרנגולים אל כלובי המתכת או הפלסטיק בדרך אל המשחטה וההמתנה אחרי השקילה, הינם כורח ולא התאכזרות לשמה, אם כן, לשחוט תרנגולת אשר מיועדת לאכילה ואשר שנייה אחת לפני השחיטה היא מסובבת על ראשו של איש או אישה, אינה התעללות".
ובכן, ניסיתי להבין למה ההליך האכזרי בו מובילים תרנגולים לשחיטה הוא בגדר כורח, לדאבוני - לא הצלחתי. באמת ניסיתי להבין מה כוונתך ובאמת לא הצלחתי. הרי, כפי שידוע לכל, ישנם פתרונות אלטרנטיביים והומאניים יותר. אומנם אלה דורשים משאבים כגון כסף, ירקות ושאר ירקות.
אם אשחט פרה מול בית העירייה
אני חושב שבסיס הרעיון - האם עלינו לבחור בין תרנגול, כסף או ירקות - לכפרת עוונותינו, הוא שתרנגול הוא הכפרה הכי יוקרתית בטווח המחירים שכל אדם בעל הכנסה יכול להרשות לעצמו. וזאת למה? כנראה מפני שכפרה של חיים תמורת חיים מתעלה על מתן כסף או ירקות. זה נראה הרבה יותר חזק. כי אחרי הכל, איזה אובייקט פיזי משתווה לדם שנשפך?
בהמשך המאמר כתבת: "יהודים רבים מוצאים נחמה ותקווה בנושאים שבינם לבין אלוהים. הם אינם חוטאים לאיש, הם אינם גונבים את התרנגולים, הם אינם מתעללים בהם למעט ההמתנה בתור לשוחט (לא בדיוק התעללות) והם משלמים במיטב כספם. אולם הם מאמינים בתוך תוכם שזהו חלק משיח עם בוראם ועם מי שאמור למחול על חלק מעוונותיהם ותקוותם היא ששחיטת התרנגולת תעלה את רף המחילה למאה אחוזים?".
בתגובה לעמדה זו, אצטט מספר בראשית פרק ט' פסוקים 4-5 (תורה כתובה, ולא מנהג) בהם אלוקים אוסר במישרין על אכילת בשר: "אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ".
שוב אני מדגיש, העיקר בדבריי אלה אינו התנגדות לאכילת בשר או צידוד בצמחונות. לא זו מהותם. העיקר הוא הרג של יצור חי במטרה לכפר על חטאים, זאת תוך הסתמכות על מנהג פרימיטיבי, אכזרי וברוטאלי. גם במסורת היהודית היו מי שהסתייגו ממנהג הכפרות, וביניהם: חכמים, תנאים, פרשנים ופוסקי הלכה בעידן המודרני. לאורך ההיסטוריה של הדת והמסורת היהודית הוצעו גם תחליפים ראויים להתייחסות.
אם כך, למה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי החיים? למה עלינו לטבוח בחיות חסרות מגן ללא כל צורך וללא רחמים? זאת בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמינו מאת אלוקים חיים (ש"ות, עשה לך רב, ג' עמוד סז).
הכותב: דויד עשור, בן 29, מחיפה. מוסיקאי וטכנאי קול, משתדל להיות פעיל בנושא בעלי חיים ואיכות הסביבה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם