אמור לי מי שבוייך ואומר לך מי אתה

הם החזיקו בחייל צעיר שנחטף ממדינת ישראל כאשר שמר על הגבול; אנחנו נאלצנו להשיב להם רוצחי המונים שחלקם ישובו לדרך הטרור והמוות

נדב איל | 19/10/2011 14:30

תגיות: גלעד שליט

ישראל היא מקום בלתי אפשרי לדבר בו על כולם. הרי כבר מזמן, אומרים לנו, אין היתוך ואין סיפור מאחד לישראלים כולם. ומומחי הבחירות שלנו טוענים שמה שנותר כאן הוא רק שבטים, סקטורים, אינטרסים מתנגשים.

אך אתמול, לשבריר של בוקר אחד, אפשר היה להרגיש את כולנו. ואפשר אפילו לכתוב הכללה כזו, גסה: לכולנו היה קשה לא להרגיש את תחושת הפרפור מפלסת את דרכה מהגרון ועולה אל העיניים. בלוטות הרגש שלנו נלחצו עד הקצה כשראינו מסוקים באופק, חיבוק, ואפילו הצדעה אחת.

במקומות עבודה, לצד הכבישים, בקניונים, אנשים עמדו וצפו באיש צעיר ומרשים חוזר הביתה. הם גילו שחיוורון הצינוק לא האפיל על שיקול דעתו והאצילות שבה נשא את עצמו. לצד השמחה

הטבעית היו רגעים גדולים של טעם רע והפרזה גסה. גם בנסיבות הללו גלעד שליט התנהל בכבוד. ואפשר אולי לומר: אשרינו שאלה שבויינו. הם החזיקו בחייל צעיר שנחטף ממדינת ישראל הריבונית כאשר שמר על הגבול; אנחנו נאלצנו להשיב להם רוצחי המונים שתאוות הדמים בוערת בהם. חלק מאלה ישובו לדרך הטרור והמוות, ושליט ישוב אל חייו. אמור לי מי שבוייך ואומר לך מי אתה.

גלעד הפסיק להיות דיון פוליטי וחזר להיות בן אנוש

מי שתמך בעסקה צפה בתמונות ואמר לעצמו מיד: היה נכון וראוי לשלם מחיר קשה. בבוקר אחד גלעד הפסיק להיות דיון פוליטי-אסטרטגי וחזר להיות בן אנוש. חייל נשלח למשימה קרבית ונפל בשבי לשנים ארוכות. הוא ישב בצינוק כחייל. מתבקש לשאול: האם השארתו מאחור הייתה בכלל באה בחשבון?
טיעוניהם של שוללי העסקה חריפים וראויים. הידיעה שמבצעי הטבח במסעדת סברו או מתכנני פיגוע מלון פארק חופשיים בלתי נסבלת לתודעה הישראלית. צודקות המשפחות השכולות: המחירים נושאים עמם סיכוני דמים.

אך בניגוד לטיעוני המתנגדים, בנימין נתניהו רק מימש את המדיניות הישראלית מאז החלה פעולתם של ארגוני הטרור. אין פה שום תקדים. משנת 1968 וחטיפת מטוס אל על לאלג'יר מחזיקה מדינת ישראל בדוקטרינה ברורה: לא לנהל משא ומתן עם ארגוני טרור על שבויים אם יש אופציה צבאית ולעשות שימוש

בכל אמצעי צבאי, גם במחיר קורבנות, כדי להביא לשחרור בני ערובה.

אך אם אפשרות כזו איננה קיימת - לשלם מחיר בעסקה. זהו החוזה הידוע שעושה החברה הישראלית עם לוחמיה ואזרחיה. ההתלהבות הקולקטיבית אתמול לא הייתה מחזה של טירוף המוני, אלא ביטוי למימוש החוזה הזה. מחזות של טעם רע לא צריכים להסתיר את האמת: ישראל של אתמול לא הפכה למדינה חלשה יותר. ואולי ההפך.

הבוקר, אחרי כל הניתוחים והשידורים ותריסר האימיילים שלשכת ראש הממשלה שיגרה עם תמונות שליט וראש הממשלה, הגיע הזמן להפוגה. בלי עלייה לרגל למצפה הילה בשבת הקרובה. אם אפשר, בלי הסיכומים על יממה, שתי יממות ושבוע בבית. עסקת שבויים איננה קיטש סיסמתי. היא לא גאולתה של ישראל אך גם לא חורבנה. גלעד שליט חזר הביתה. המחיר נורא אך מתחייב. עכשיו שקט. שקט למענו, שקט גם למעננו.