לינץ' תקשורתי: על הראיון עם גלעד
המצרים לא באמת התעניינו בדברים שיש לגלעד לומר. מבחינתם, מדובר בסך הכל בתמונת ניצחון. אין להם בעיה להוסיף עוד קיסם למדורת העינוי שהוא עבר בחמש השנים האחרונות
ראיון שנערך רגע לאחר שגלעד נמסר למצרים על ידי מחבלי החמאס. אמרנו ראיון שנערך איתו, ובעצם התכוונו לראיון שנערך בו. הרי המצרים לא באמת התעניינו בדברים שיש לגלעד לומר. מבחינתם בסך הכל מדובר בתמונת ניצחון. תמונה שכל כך חשובה עבורם, כשגם כשמדובר בבחור צנום תשוש ומפוחד, אין להם בעיה להוסיף עוד קיסם למדורת העינוי שהוא עבר בחמש השנים האחרונות.
אמרנו שמדובר במתנה לבתי הספר לתקשורת ברחבי העולם, והסיבה פשוטה: סוף סוף הם יוכלו להציג בפני הסטודנטים הצעירים איך נראה ראיון שכל קשר בינו ובין עיתונות פשוט אינו קיים. זו תהיה הדגמה נהדרת לאיך משתמשים באדם לצורכי תעמולת פנים (וחוץ), איך שואלים שאלות שנועדו בעיקר כדי להשפיל עוד קצת את המרואיין וגם את המדינה שאליה הוא משתייך, איך מתרגמים את תשובות המרואיין לפי דרישת הבמאי המצרי, וללא קשר למה שהמרואיין הוציא מפיו, איך מסתכלים על המרואיין כשהוא נבוך, משפיל עיניים, נע באי נוחות, מתחנן במבטו שהסיוט רק יגמר, ופשוט מתעלמים מכל אותות המצוקה שהוא משדר.
שני אסירים נצפו השבוע כשהם מעט כחושים וסובלים מתזונה לקויה. האחד הוא חייל צה"ל, גלעד שליט, שנראה רזה, חלש ועייף, רגע לאחר חזרתו מהשבי. השני הוא אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, מחבל במקצועו, שתכנן את רציחתו של השר רחבעם זאבי.
הראשון הגיע למצבו בעקבות שנות השבי הרבות מהן סבל, מהאוכל שמנעו מפיו והבידוד. השני חש את תחושת הרעב השבוע רק מפני שבחר בעצמו לפתוח בשביתת רעב זמנית וקצרה, במחאה על מה שמוגדר כהרעת תנאי המאסר של חבריו המחבלים.
סעדאת בחר לעשות הפוגה קלה מאכילת המטעמים, מהם הוא נהנה במהלך שנות מאסרו בכלא הישראלי, רק כי הוחלט להפחית את ביקורי משפחות המחבלים (לא לבטל, רק להפחית), ואולי גם לצמצם בכמה שקלים
שני אנשים כחושים ורעבים ותהום ענקית שפעורה ביניהם. כי ככה זה במזרח התיכון. בעוד שכאן אצלנו מדברים על ערבות הדדית, בצד השני מדברים במונחים של "סגירת עסקה" ומכריזים על המשך החטיפות והעמקת דרך הטרור.
בזמן שאצלנו ערוצי הטלוויזיה מסכימים על אמנה תקשורתית, ומחליטים מראש שלא להתנפל על גלעד שליט ולא לרדוף אחריו עם מיקרופונים, בצד השני מבצעים בו לינץ' תקשורתי ומתעללים בילד לעיני המצלמות. בזמן שאצלנו נשלחים המחבלים הפלסטינים בחזרה לעזה באוטובוסים סגורים וממוזגים, נגרר גלעד שליט על ידי מי שמכונה "הרמטכ"ל" של חמאס, אחמד ג'עברי, שהגיע הזמן לקרוא לו במקצועו האמיתי – סוחר באנשים.
רגע לפני שיצאו מאות המחבלים הפלסטינים משערי הכלא בישראל, חתמו כולם על מסמך הצהרה, בו הם התחייבו שלא לחזור לדרך הטרור. כואב הלב על אותם עצים שנכרתו אי שם בברזיל הרחוקה, כדי שאפשר יהיה לייצר את אותו נייר שעליו נכתבה אותה התחייבות מגוחכת.
לא עברו יותר מכמה שעות, וההבטחות על הגברת ניסיונות החטיפה של ישראלים נשמעו מפיהם, רגע לאחר שנחתו בעזה. לראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, היה משפט קבוע בהקשר הזה, והוא בהחלט מתאים כדי לתאר את מה שראינו במהלך היום המטלטל הזה. משפט שהפעם האחרונה ששרון הגה אותו מפיו הייתה בימים שלפני החזרתו מהשבי של אלחנן טטנבוים והחזרת שלוש גופותיהם של חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב. שרון אמר אז "בל נשכח, פה מדובר בערבים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם