
הגיבור הכי אנטי-גיבור
גלעד, איזו תהום פעורה מול דמותך השברירית המסוגפת, לבין מדושני העונג שהקיפו אותך בדרך מהמסוק לאמא. כולם נאחזו בשולי אדרתך
לפני יותר מחמש שנים נשלפת מהטנק שלך באישון לילה ונעלמת במעבה המרתף. הלכת מאיתנו כאיש צוות טנק אלמוני. אתה חוזר, לא באשמתך, כמגה-סלב. הזוכה הגדול ב"הישרדות עזה". כשהלכת , הכירו אותך חבריך לצוות הטנק, החברים בפלוגה, ואנשי מצפה הילה. היום, כשאתה חוזר, תמונתך מתנוססת במאות שלטי חוצות ברחבי הארץ. שמך נישא בפי כל. מנהיגים זרים דורשים בשלומך, שועי עולם עוסקים בך, ואנחנו, אנחנו פתאום יודעים בדיוק איפה זה מצפה הילה. היישוב הקטן הזה, המצפה הנידח, הפך ליעד מבוצר, לשדרות רוטשילד שבגליל.
אני מתאר לעצמי שדרג קבלת הפנים שהמתין לך אתמול, גלעד, קצת הפתיע אותך. אולי שאלת את עצמך אם זה עתה שחררת את הכותל; או זכית בפרס נובל; או שכנעת את חמאס להכיר בישראל ולהתפרק מרצון. לא, הרי כל זה לא קרה.
אילו, חס ושלום, היית נהרג בטנק באותו לילה, יחד עם חבריך חנן ברק ופאבל סלוצקר, היו מגיעים למצפה הילה שני נציגים מקצין העיר, יחד עם פסיכולוג, ומודיעים להוריך. הייתה מתפרסמת כתבת דיוקן זעירה עליך בעיתונים והיית מתפוגג מההוויה הציבורית. אבל מכיוון שלא נהרגת, אלא בסך הכל נשלפת מהטנק ונגררת לתוככי עזה, קיבלו אתמול את פניך ראש הממשלה, שר הביטחון ולפחות שלושה אלופים.
כאלה אנחנו, גלעד, אין כאן פרופורציות, אין כאן איפוק, אין דרך ביניים. קבלת הפנים לכבודך אתמול היא הניגוד המושלם של אופייך, של צניעותה ומופנמותה של משפחתך. איזה תהום הייתה פעורה אתמול בין דמותך השברירית, המסוגפת, לבין מדושני העונג שהקיפו אותך בדרך מהמסוק לאמא. כולם נאחזו אתמול בשולי אדרתך, כולם ניסו לגזור לעצמם נתח מהתהילה, תהילת הכניעה לטרור. המצלמה התמקמה בצד הטוב של ראש הממשלה כשהצדעת לו. זה לא היה בהכרח הצד הטוב שלך, כי לך, אחרי חמש שנים וחצי במרתף, אין צד טוב עכשיו, נקווה שעוד יהיה.
עושה רושם, גלעד, שאתה צעיר אינטליגנטי, אמיץ, ובעיקר צנוע. הלוואי שהיית יכול להתנתק בשנה הקרובה מהתקשורת, לא לקרוא עיתונים ולא לפתוח טלוויזיה, כי האור המסמא הזה ששוטף אותך עכשיו, האור הזה מטעה, הוא עלול לשרוף אותך. אתמול נהגנו בך כמו שנוהגים בכלי פורצלן שברירי, יקר מציאות, יחיד במינו. אתרוג של ממש. הבעיה היא שאתמול כבר עבר. עכשיו מחכה לך מחר. ישראל הפכה, בזכותך, למשפחה אחת גדולה, אבל ישראל גם יודעת להיות ג'ונגל חסר רחמים.
אתה חוזר למדינה שנלחמה עליך חמש שנים וחצי, אבל כשתרד
כשהלכת היית הילד של אביבה ונועם. בחזרתך אתה הבן של כולנו. הציפיות בשמים, אוזניים לכותל ומצלמות בכל חור. חמש שנים וחצי לא חיבקו אותך, עכשיו אתה עלול להיחנק מהחיבוקים. חמש שנים וחצי לא דיברו איתך, עכשיו אתה עלול להתבלבל מרוב דיבורים. אתה הגיבור הכי אנטי-גיבור שאפשר להעלות על הדעת. אתה מחזיק בשיא נדיר, מיוחד, שלא יישבר לעולם: אתה האיש היחיד שהצטלם בתוך חצי שעה עם שני רמטכ"לים: של חמאס ושל צה"ל.
יצאת אתמול מהמקום הכי נמוך בעולם הישר אל הפסגה הכי גבוהה. יהיה מה שיהיה כאן, גלעד, ולא בטוח שיהיה טוב, זכור תמיד ששום דבר לא באשמתך, שום נטל לא מוטל על כתפיך. זה לא אתה, זה אנחנו. שמור על עצמך, קח הכל בקלות, אתחל את חייך מחדש, חיה את הרגע, שלפחות אתמול היה רגע ששווה לחיות בשבילו.
