נס החיים הנורמליים

ראינו בעינינו את השפיות מגרשת את הטירוף, ראינו את האופטימיות הגוברת על הפסימיות, חזינו ברגע בו החושך ניגף מפני האור

שי גולדן | 19/10/2011 5:12

תגיות: גלעד בדרך הביתה,גלעד שליט,משפחת שליט

בסופו של יום, על מה אנחנו נלחמים כאן, בחלקת הארץ הקטנה והמדממת הזאת? על אדמה? על גבולות? על צדק היסטורי? גם על אלה. אבל לא רק על הדברים האלה. הדברים האלה הם המעטפת של הדבר עצמו: החיים.

הרבה יותר מדי שנים אנחנו משועבדים לכרוניקות של העבר, לטרגדיות של האתמול ולחרדות מפני המחר הצופן אימה. אבל אחרי שהכל נכתב, נאמר, נצרח בגרון ניחר ומוטח במילים נוקבות, אחרי שכל הוויכוחים הפוליטיים והאידיאולוגיים מסתיימים, אנחנו מוכרחים לחזור לעקרונות, ליסודות שמכוננים את הקיום התקין של כל אומה חפצת חיים: האפשרות של אם להתאחד עם בנה, הזכות שנופלת בחלקו של אב לראות את בנו בן התשע עשרה צומח והופך לגבר.

החובה המוסרית שיש לכל קבוצת אנשים שמתקראת "עם" לאפשר לבניה לשוב לבתיהם, לאזרחיה לכבות את האור בחדר של בנם הבכור ולדעת כי הוא הולך לישון במיטתו, מוגן, שליו, בחיק משפחתו. זה טריוויאלי כל כך, עד שלעיתים, בשאון המחלוקות הסוערות והדרמות שהאזור המשוגע הזה יודע לייצר מדי יום, אנו שוכחים את העניין ומתמקדים בזוטות, בשוליים של הדברים, במסובב ולא בסיבה, בחרדה במקום במהות, ברציונאל במקום ברגש.

יש רגעים בהם הלב הפועם, בהם האיחוד בין אם לבנה צריך להסיט הצידה כל עניין אחר, לא מכיוון שהעניינים האחרים בטלים בשישים, אלא מכיוון שהם משניים. משניים לתכלית, למהות, לערך המקודש היחיד בסיפור המורכב הזה שאנו מנסים להכיל כאן, בישראל, שעה-שעה, רגע-רגע. והתכלית היא חיים. והתכלית היא שפיות.

לא היינו כחולמים

בתוך כל הכאוס המטורף הזה שהתרגש אתמול על ראשי כולנו, שכחנו לרגע להתעכב על העובדה הפעוטה - אולי בגלל שהיא כמעט מובנת מאליה - שהנס הקטן שקרה אתמול למשפחת שליט הוא הנס לו ישראל מחכה משחר היווסדה: נס החיים הנורמליים. נס, שיש לא מעט שאיבדו את האמונה באפשרות התכנותו; נס, שיש לא מעט ישראלים שהתרגלו לרעיון שאולי לא יתרחש לעולם בימי חייהם.

והנה, לרגע קטן אחד בזמן, היינו אתמול כולנו, שותפים לנס שהוא נחלתם של מרבית

עמי העולם: נס המפגש הבסיסי בין אם לבנה. אף על פי כן ולמרות הכל, וחרף כל הנימוקים נגד - קרה לנו נס: ראינו בעינינו את השפיות מגרשת את הטירוף.

ראינו בעיני רוחנו את נס האופטימיות הגוברת על הפסימיות. את נס החיים הגובר על משאלת המוות שאוחזת כאן בהרבה יותר מדי אנשים במדינה הזאת ובמדינות המקיפות אותה. יש רגעים בהם החושך ניגף בפני האור. ואתמול חזינו כולנו ברגע שכזה. ולא היינו כחולמים. היינו, לרגע אחד, חיים.