שכח את תפקידו

אל נא נאשים את לדור, הוא רק ממשיך מסורת מעוותת של המשפט בישראל. אין אצלנו חזקת חפות, היא נמחקה על ידי בג"ץ

בן-דרור ימיני | 27/10/2011 5:29 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יותר משמשפטם של אנשי ציבור מתנהל בבתי המשפט, הוא מתנהל בכלי התקשורת. ישראל, ככל הנראה, מחזיקה בשני שיאי עולם: הראשון הוא בתחום פתיחת תיקים נגד אנשי ציבור; והשני - במשך החקירות. אין עוד מדינה דמוקרטית בעולם שחקירות מתנהלות בה לאורך שנים רבות כל כך בתירוץ הקבוע של "שלטון החוק" ו"מינהל תקין".

בחלק מהמדינות המתוקנות יש הגבלות בחוק על משך החקירה. שני השיאים הללו מעניקים כוח אדיר לגורמי החקירה משום שריבוי החקירות, שרובן מסתיימות ללא הגשת כתב אישום, ומשך הזמן הבלתי מוגבל, הם בבחינת כוח להשחית. השליטה שלהם במערכת הפוליטית הופכת למוחלטת.

לא היו שום קונספירציה או זדון בסילוקם של יעקב נאמן או חיים רמון מתפקיד שר המשפטים, ולא היה שום זדון במניעת תיק המשפטים מרובי ריבלין, ולא הייתה שום התייעצות לילית כדי להתחיל בחקירה נגד השופט יורם דנציגר, שהתוצאה היחידה שלה היא סילוקו מבית המשפט העליון. אלא שהיא הנותנת; משום שמתוך חמשת המקרים, ארבעה הסתיימו בזיכוי או בסגירת תיק. אבל כולם שילמו בדיוק את אותו מחיר. סילוק מהתפקיד.

ויש עוד מכנה משותף לכל החמישה: כולם הצטיירו כביקורתיים כלפי מערכת המשפט, אף שהיו חלק ממנה. כך שאין שום צורך בקונספירציה. כל חייל על הלוח יודע בדיוק מה תפקידו. והקרב הזה מתנהל כמעט כולו בתקשורת.
להציל את שלטון החוק

פרקליט המדינה משה לדור שכח לרגע את תפקידו. תפקידו לא היה לסלק את ראש הממשלה הקודם. תפקידו היה לגבש כתב אישום שיהיה בו בשר. אלא שהוא התבלבל. ואולי זה לא היה בלבול. הוא הרי ידע שמדובר גם בקרב תקשורתי. זה גם לא חשוב אם הנחקר התורן מכהן בתפקיד או לא.

מה שחשוב הוא שהפרקליטות, וזה כולל את מי שעומד בראשה, נכנסת לפעמים לשיכרון כוח. היא מעל לכל ביקורת. היא יכולה לעשות כרצונה. היא תמליך ותדיח ותשפיל. בשם "שלטון החוק", נרמס בישראל כל זכר למה שאמור להיות "הליך ראוי". בארצות הברית זה קודש הקודשים. אצלנו זו אסקופה נדרסת.

אל נא נאשים את לדור. הוא רק ממשיך מסורת מעוותת של המשפט בישראל. אין אצלנו חזקת חפות. היא נמחקה על ידי בג"ץ בכבודו ובעצמו. לפני שני עשורים, כאשר הוחלט להדיח את אריה דרעי ורפאל
פנחסי, עוד לפני הרשעה, התקבלה ההחלטה במחיאות כפיים של "הציבור הנאור".

הייתה

רק בעיה אחת עם אותה פסיקה. היא הייתה מנוגדת לחוק המפורש. זו לא הייתה פרשנות יצירתית. זו הייתה רמיסת החוק בשם נורמות שיצרו השופטים. גם בפסקי דין בעשור האחרון נמשכה המגמה, ויש שופטים שתומכים בהדחת אנשי ציבור גם לפני הגשת אישום. חזקת חפות? הליך ראוי? לא בעולם השיפוטי החדש שמתנהל על ידי ראיונות והדלפות.

אין זדון בפרקליטות; יש אמונה. לפעמים זו אמונה שמעבירה אנשים טובים על דעתם. אמונה יוקדת ועיוורת. המטרה מקדשת לפעמים את האמצעים. זה כבר קרה יותר מדי פעמים. הכוח המוגזם הופך לכוח משחית. זה כוח שפוגע באמון הציבור במערכת. לכן טוב עשתה השופטת בתל אביב שהסבירה ללדור שהמשחק הזה, של הרשעה באמצעות התקשורת, חייב להיפסק. ההחלטה חשובה, אבל יש צורך בהרבה יותר. עד כה סירבה הפרקליטות לכל מנגנון ביקורת חיצונית. הגיע הזמן לכפות אותו. לא כדי לפגוע בשלטון החוק. להפך. כדי להציל אותו.

בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים