מצב מסוכן
העובדה שגורלו של ערוץ 10 תלוי היום בידי חברי כנסת היא לא פחות מעיוות דמוקרטיה. עיתונות חלשה מאיימת על חוסנה של ישראל
כתבות חיסול, כותרות מגמתיות וצעקניות, קמפיינים שיטתיים ומתמשכים על רקע אישי וכלכלי, אג'נדות שקופות וגסות, ובעיקר עבודה עיתונאית רשלנית ושטחית, הביאו כמה מקורבנות ההידרדרות במקצוע החשוב הזה לנצל את השעה הקשה שעוברת העיתונות מבחינה כלכלית ולנסות להלום בה מתחת לחגורה.
אם העיתונות לא תקרא את הכתובת על הקיר ולא תנצל את השעה הזאת לחשבון נפש, לבדוק גם בציציותיה איפה נפל פגם, אזי מצבה ילך ויחמיר. ועל רקע הגיהינום הכלכלי שהיא חווה, היא ממילא תגווע ותזדקק לחסדי המדינה כדי להינצל.
העובדה שהמשק הישראלי עומד על סף מיתון, ושהראשונים להיפגע ממנו הם משרדי הפרסום שמהווים את גורם המחיה העיקרי בתעשיית התקשורת המסחרית, מביאה לתלות של מערכות כלי התקשורת בבעליהן לצורך קיום יומיומי. גוף מונשם כלכלית הוא תמיד גוף חלש. הבעלים הופכים לקצרי רוח, לסבלניים פחות ולהרבה פחות עמידים בפני האתגר המורכב שכרוך בניהול כלי תקשורת.
העובדה שערוץ 10, למשל , נאלץ לשדר את ההתנצלות המבישה בפני שלדון אדלסון היא תוצאה של חוסר עמידותו המסחרית. לחץ שגורם לערוץ להתכופף כך יכול להתרחש רק בימים שבהם בעלי המניות מנשימים את גוף התקשורת מכיסם חודש אחר חודש והופכים תלויים גם הם בסביבתם העסקית ובמערכת היחסים שלהם בתוכה.
כלי תקשורת שעומדים על רגליהם מבחינה פיננסית הם כלי תקשורת שבעליהם רגישים יותר לאיזון המערכתי הנדרש מהם, וגם הפוליטיקאים לא יכולים לזנב בהם בפראות כזאת.
העובדה שגורלו של ערוץ 10, על חברת החדשות המעולה שלו, תלוי היום בידי חברי כנסת - מושאי הסיקור העיקריים של הערוץ - היא לא פחות מפרדוקס שיוצר עיוות בדמוקרטיה. חבורת המחוקקים שתכריע היום בבוקר בשאלת עתידו של הערוץ מחזיקה בידה אקדח שגם
זהו מצב מסוכן ובעייתי מאוד. העובדה שממשלת ישראל היא הגורם המפקח על רשות השידור וממנה את הגורמים המערכתיים המובילים בו, היא בדיחה שנמשכת הרבה מדי זמן. הגיע הזמן להתערבות - אם מצד חבורת מחוקקים אמיצה שתחתור לשינוי הסטייה הזאת, ואם בדרך של עתירה לבג"ץ כדי להתערב בנעשה שם.
אחרי הכל, מסע הטיהור וסתימת הפיות שמשתולל שם הוא לא פחות ממפחיד. הפגיעה הקשה בשוק הפרסום והתחזיות השחורות לגבי השנה הבאה הופכות את כל ארבעת העיתונים היומיים לפחות חסינים, מערערות את שלוותם של כל העיתונאים ויוצרות לחץ בלתי נסבל של מפרסמים וגורמים עסקיים אחרים על המערכות הללו התלויות בהם לקיומן.
אין זו בקשה לרחמים, אלא להבנה כי כלי תקשורת שמרחפת מעליו החרב המתהפכת של הצעת החוק של ח"כ יריב לוין מהליכוד, הוא כלי תקשורת שבימים אלה של משבר כלכלי ינהג במשנה זהירות לפני שיסתכן בעימות גלוי עם גורמים אינטרסנטיים ועם בעלי אמצעים שימהרו לתבוע את דיבתם - גם אם רק כדי להלך עליו אימים.
חוסר האחריות הציבורית של יריב לוין הוא עניין שכדאי לראש הממשלה לטפל בו בשיחה שינהל עם חבר הכנסת על חשיבותה של עיתונות חופשית ועל משחק האיזונים והבלמים שמנהל כל דמוקרטיה מתפקדת בעולם.
העובדה שהטלוויזיה המסחרית בישראל מפסידה כולה וצפויה להיכנס לתקופה של קיצוצים חריפים, פיטורים נרחבים ועצירת הפקות, צריכה לגרום לרשות השנייה ולמחוקק לפעול כפי שנכון לפעול בתקופת חירום - להתחשב במצב ההרסני ולאפשר לגופים את מקסימום מרחב המחיה כדי שיוכלו להגן על האינטרסים של הציבור בישראל.
מי שאינו מבין שעיתונות חלשה - הנתונה ללחצים ולאחיזת חנק של גורמי שלטון, נסיבות כלכליות וקפריזה כללית - מאיימת על חוסנה של ישראל, אינו מבין מהי דמוקרטיה, אינו מבין מה חשיבותה של דמוקרטיה ואינו מבין שמדינת ישראל עומדת על ספו של מדרון חלקלק מאוד בדברי ימיה. מדרון שבתחתיתו איום משמעותי על אופייה כמדינה דמוקרטית.
ישראל חלשה מבחינה דמוקרטית היא מדינה שאין לה זכות ואין לה יכולת קיום. מי שאינו מבין זאת, לא מבין מה אנו עושים כאן מהיום שבו ביקשנו לעצמנו אומה עצמאית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם