קדחת הקניות באמת מביאה לנו אושר?
אנחנו עובדים קשה יותר כדי לצרוך יותר ואולי כך נגשים את ההבטחה הפרסומית ונהפוך לטובים יותר. מחר מציינים בעולם יום ללא קניות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הריצה המעגלית הזו סביב הכנסה נוספת שתוביל להוצאות גדולות יותר רחוקה מלהזין אותנו חיובית. אנחנו עובדים קשה יותר כדי לצרוך יותר ואולי כך נצליח להגשים את ההבטחה הפרסומית ונהפוך לאנשים טובים יותר. עד היום, לא נתקלתי באדם שחשבון הוצאות מנופח עשה אותו לטוב יותר אבל בהחלט ראיתי את ההיפך. ראיתי בחורים צעירים שמאמינים שרכב חדש ונוצץ או גאדג'ט מתוחכם עושים אותם לטובים יותר.
המרוץ הזה שוחק אותנו מבפנים. אנחנו עסוקים תמידית בייצוג שלנו דרך החפצים שלנו. החומר תופס לאט לאט את מקומה של הרוח. את הנחמה שבחום האנושי, את התעלות הנפש של הקריאה והמוזיקה, את הסנטימנטליות השמורה לחפצים ישנים ואהובים, את כל אלה אנחנו מחליפים בתענוגות מהירים. רצף אורגזמות קצרות וחסרות משמעות שלא מצליח באמת לגרום לנו להרגיש טוב. סף הריגוש נשחק, רף העצבים יורד והתסכול גדל.
למה אנחנו לא מצליחים, למרות שאנחנו קונים בכפייתיות חולנית, להרגיש טוב באמת? למה רק הבחורות בפרסומת של הקולה כל כך מאושרות כשהן לוגמות מהשחור משחור הזה? מה לא בסדר אצלנו?
אבל אולי הסיפור הזה לא נוגע רק בנו. למרות האינדיווידואליזם החולני שמתחיל כרצון להגדרה עצמית וייחודית ומסתיים בצעקה אדירה של "אני ואפסי עוד" המצב הוא לא כזה. כמות המשאבים על הכוכב הזה מוגבלת וכשצד אחד מתחזק השני בהכרח נחלש.
בדרכנו אל פסגת האושר הצרכני אנחנו משאירים במורד המדרון את המדינות המתפתחות ואת העולם השלישי ממנו אנו גוזלים משאבי טבע וכוח עבודה זול, אנחנו דורכים על החלשים וחסרי הישע שלא יכולים
כשאנו קונים יותר, אנו זורקים יותר. חונקים את האדמה והים עם פלסטיק, מזהמים את האוויר ומדללים את האטמוספרה עם פליטה מואצת של גזי חממה ממפעלים, מרעילים את מי התהום עם דלקים ופסולת רעילה, כורתים ריאות ירוקות ויערות עד שאחראיים על סילוק הפחמן הדו חמצני מהאוויר שלנו (שלא לדבר על בעלי החיים שנכחדים כתוצאה מביעור היערות וצמצום שטחי המחיה) ושאר פשעים נגד הסביבה.
הרצון לסיפוק מיידי בשילוב עם תרבות האינסטנט שלא מכירה במיקום וזמן אחרים חוץ מכאן ועכשיו משאירים אותנו עיוורים לתוצאות. הכל הולך בכיוון אחד - שואה. ההתעלמות ההפגנתית מהנזקים שאנחנו גורמים והאצת התהליכים ההרסניים מקרבים את היום בו נצטרך להודות על טיפשותנו מול הדור הבא ונאלץ להתנצל בפניו על אדישותנו המוחלטת וחוסר הפעולה.
מחר (ו') מצוין בעולם "יום ללא קניות" ומציע אפשרות לעצור רגע את המרוץ ולהרהר. כמה באמת ממה שאנחנו קונים אנחנו צריכים? האם קדחת הקניות באמת מביאה לנו אושר? האם תוספת הזמן בעבודה לא באה על חשבון המשפחה והחברים? האם כדאי לחשוב גם על מחר ועל הדור הבא? האם ראוי לנצל באכזריות קולוניאליסטית מדינות וחברות חלשות בשם המותג?
יום ללא קניות לא מבקש מכם לנעול את הארנק. הוא רק מציע לחשוב פעמיים לפני שאתם מטביעים את עצמכם בעבודה, לחשוב פעמיים לפני שאתם שולחים יד לשקית ניילון נוספת בסופר, לחשוב פעמיים לפני שאתם הופכים לשלט פרסום ועוד משלמים על זה סכומי עתק.
הכותב סער גמזו הוא העורך הראשי של רדיו קול הקמפוס 106fm, בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל
ברדיו קול הקמפוס יתייחסו גם השנה ליום ללא קניות המוחה כנגד תרבות הצריכה והגלובליזציה ביום שידורים מיוחד, מחר (ו') החל מ-11:00. במוקד יום השידורים תעמוד תוכנית דוקומנטרית אשר עוסקת בתהליכי המאקרו שקרו בארץ בעשור האחרון והובילו לפרוץ המחאה החברתית דווקא בקיץ 2011 במשדר לוקחים בין המרואיינים: מודי בר און, מיקי רוזנטל, גיא רולניק, עודד שחר, אנשי אקדמיה וחברה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם