מחיר השיטה
חזרתו של השיח על שינוי שיטת המשטר חייבת להיגמר במעשים. חבל שלראש הממשלה נוח מאוד עם הקיים
מדובר, כמובן, על ההשפעה החזקה והקובעת של המפלגות החרדיות, שאינה עומדת בשום פרופורציה לכוחם האמיתי של החרדים באוכלוסייה. כבר עשרות שנים מהוות המפלגות הללו את לשון המאזניים - מונח שנדמה כי לקוח מאמצע המאה הקודמת, אבל הוא עדיין חי ונושם ובועט.
מדינת ישראל, למרות הכל, היא מדינה חילונית, מודרנית, שעדיין מאמינה בדמוקרטיה ובערכיה החשובים. כמה שזה נשמע מופרך, אם מסתכלים על המציאות הישראלית, רק כ-20 אחוז מאוכלוסייתה הם דתיים, כשאחוז החרדים מתוכם קטן אף יותר.
מובן שהיחס בין חילונים לדתיים משתנה כל הזמן, לרעת החילונים, עקב אחוזי ילודה גבוהים במיוחד, אבל עדיין - רובו המכריע של הציבור הם חילונים או מסורתיים. אלא שהשיטה הפוליטית הקיימת הופכת את המיעוט החרדי לרוב, עקב אותה לשון מאזניים ידועה לשמצה שמאפשרת להם לקבל לידיהם תיקים חשובים כמו שיכון ופנים, ועל הדרך להפוך את ראש הממשלה, כמעט כל ראש ממשלה, לשבוי נצחי שלהם. ברצותם - ימליכו אותו. ברצותם - יעלו במקומו מישהו אחר.
הדבר חמור במיוחד בקואליציה הנוכחית, שבראשה עומד ראש ממשלה שמוכן לעשות כמעט הכל על מנת להמשיך לכהן כראש הממשלה. את יציבותה של הקואליציה שלו, שנשענת על מפלגות הימין והחרדים שאינן מבטאות את הרוב בציבור, הוא מוכן לקנות בהתרפסות מעוררת חלחלה.
את המחיר משלמים מדינת ישראל ואזרחיה. ממשלת 39 השרים וסגני השרים, שמרביתם אינם מוכשרים למלא את התפקידים הציבוריים הנעלים שהוטלו עליהם, היא צילום סי-טי מדויק של המחלה הקשה שהשיטה הפוליטית הנוכחית גורמת למדינה ולאזרחיה.
צריך לקבוע תוכנית טיפול, והיא חייבת להיות אגרסיבית ויעילה. לא מפני
לצורך הטיפול חייבים לשנות את שיטת המשטר הפוליטי, לא משנה אם יהיה זה השינוי שמציע פרופ' אוריאל רייכמן או זה שמציע ד"ר אריק כרמון. ההבדלים ביניהם נוגעים בעיקר לשאלה אם יהיה או לא יהיה סיבוב שני. זוטות. מה שחשוב זה שראש הממשלה יהיה זה שמפלגתו קיבלה הכי הרבה מנדטים, ובעיקר שאי אפשר יהיה להדיח אותו במהלך כל הקדנציה.
סוף כל סוף יוכל ראש הממשלה לנשום לרווחה, לתפקד, אולי אפילו לבחור לכמה משרדים חיוניים אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים קטנים ואינטרסנטיים. הוא לא יצטרך לזגזג פעמיים ביום סביב אותו נושא מהותי - פעם בעד ופעם נגד, כדי לרצות את כולם, והוא יוכל לתת למדינה השסועה והמדממת שלנו ממשלה קטנה יותר, יעילה יותר, שלשם שינוי חושבת על טובת כל אזרחיה.
לא, אין זו תרופת פלא. עדיין יישארו הרבה אזורים חשוכים, לא מטופלים, בעייתיים. אבל אולי ניתן יהיה להיפטר מאימת הרב עובדיה ועושי דברו ולהתחיל לנהל פה את העניינים ברוח המאה ה-21 ולא ברוח ההלכה מלפני אלפי שנים.
לכן, הידיעה שפורסמה שלשום במעריב על כך שמאיר דגן יעמוד בראש המאבק לשינוי השיטה הפוליטית (ברוח פרופ' רייכמן), מציתה אש של תקווה בימים די קרים ומייאשים. אולי בבחירות הבאות נקבל ממשלה שבאמת מייצגת את הציבור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם