צרות של אחרים
ההתנהלות בפרשת הספינה ששקעה, כמו גם הכלכלות הטובעות באירופה ובארה"ב, מעידות שאולי המצב אצלנו לא כל כך גרוע
מסכימים עם נדב העצני? באמת הגיע הזמן לטפוח לעצמנו על השכם ולהפסיק להתייסר? בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו
כי למרות כל ההתייסרויות על תרבות החוליגניזם שלנו, קשה להעלות בדעת אפילו סקיפר אחד של ספינת דיג ישראלית שינהג בטמטום כזה. אלו באמת לא הבעיות שלנו.
ההתרפקות על צרותיהם של האיטלקים מובילה להשוואה רחבה קצת יותר ולמסקנות מפתיעות, אם כי לא בהכרח פופולריות. מתברר שאם מעמידים את דרך ההתנהלות של "מדינות מתוקנות", כפי שאוהבים לומר אצלנו, אל מול המציאות שלנו, אנחנו לא כל כך גרועים כפי שאנחנו אוהבים לחשוב. ואם שמים לרגע בצד את העובדה שארץ אבותינו שוכנת בלב השכונה האפלה ביותר בעולם, יש לנו די הרבה סיבות להרגיש טוב.
אז קודם כל האיטלקים. רב החובל של הספינה "קוסטה קונקורדיה" הוא ללא ספק משהו מיוחד, אבל מהדיווחים בתקשורת עולה שהטמטום של סקטינו לא נולד בחלל הריק. הוא מהווה רק ביטוי מוקצן לתרבות שלמה, שבמסגרתה מנופפים לשלום לחוף, גם אם זה חורג לגמרי מהוראות הבטיחות. שלא לדבר על תרבות שבה יכול אשמאי זקן ופתטי כמו סילביו ברלוסקוני לכהן כראש ממשלה.
ומהספנות לכלכלה. הדיווחים החמוצים בתקשורת הישראלית נוטים לזלזל בהשוואה של הכלכלה הישראלית לזו
מדינת ישראל, ללא תעשיות מסורתיות ועד לאחרונה ללא משאבים טבעיים, הצליחה להפוך לעמק הסיליקון השני ולבנות משק יציב עם אחוזי אבטלה מהנמוכים ביותר בעולם; משק שעומד בכבוד רב בטלטלות הדרמטיות של השנים האחרונות.
אסור לשכוח גם שהכשלים האירופיים והאמריקאיים לא נובעים מאסונות טבע בלתי צפויים, אלא מהווים תוצר של טעויות אנושיות חמורות - גם של מנהיגים וגם של אנשי כלכלה מרכזיים. יותר מכך, בייחוד באירופה, חלק מהותי מהבעיות נובע מנורמות ציבוריות של עצלות וניוון.
אצלנו, לעומת זאת, המחירים והמסים גבוהים הרבה יותר מדי. עם זאת, בניגוד להטפות של חובבי פריצת התקציב והקומוניסטים החדשים ממובילי המחאה החברתית, האחריות והאיפוק מנצחים במקומותינו. דווקא אלו מעמידים אותנו במצב טוב יותר מכל אותן אומות "מתוקנות", שסובלות מאבטלה קשה ועלולות לפשוט את הרגל. מה גם שהנתונים הכלכליים החיוביים שלנו מושגים למרות תקציב ביטחון אימתני ומגזרים לא יצרניים.
לכל אלו חשוב להוסיף גם את הזווית המשפטית-שלטונית. זה לא מובן מאליו במדינות "המתוקנות" שנשיא ששוכב בכפייה עם פקידה יבלה שנים בכלא, ששר אוצר יישפט ללא משוא פנים, ושראש ממשלה יימצא על סף הרשעה חמורה בשורה של תיקים. אצלנו פרשת לוינסקי הייתה מובילה לפיטורי הנשיא, הריקבון של "ווייטווטר" היה עלול למנוע מהזוג קלינטון להיבחר, ונשיא בוגר "ווטרגייט" היה מועמד לדין.
זה לא אומר שיש סיבה להיות מדושני עונג, אבל אולי הגיע הזמן לייסר את עצמנו קצת פחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם