מהיכן תפתח הרעה: גרעין או מלחמה?
קודם כל על ישראל להיערך לאיראן גרעינית. רק אחר כך למלחמה קונבנציונאלית בחזית המצרית ולמאבק בטרור בלבנון ובעזה
הסבירות של מלחמה קונבנציונלית בין ישראל למדינות ערב ירדה בעשור האחרון בעקבות התפתחויות במדינות ערב. עיראק עסוקה במאמץ לשרוד כמדינה ואין לה יכולת לשגר חיל משלוח ראוי לשמו נגד ישראל. סוריה נחלשה מתחילת שנות ה-90 בעקבות קריסת הפטרון שלה, ברית המועצות. אמנם בשנים האחרונות סוריה חיזקה במובן מסוים את צבאה אבל לא די בכך כדי לשקם את צבאה ובעיקר לא במידה מספקת לאפשר לו לבצע מתקפה מאסיבית ברמת הגולן כמו ב-1973.
יתר על כן, הסכסוך האלים הנוכחי בתוך סוריה מתיש ומפורר את הצבא הסורי. ואילו ירדן, למרות המשקעים בינה לבין ישראל במישור המדיני, תנסה להימנע כמעט בכל מחיר מהסתבכות צבאית עם ישראל ובוודאי לא תיזום אותה.
התעלומה העיקרית היא מצרים, אתגר בעייתי במיוחד כי לרשותה עומד הצבא הערבי החזק ביותר הכולל אלפי מערכות נשק אמריקאיות ובהן יותר מ- 200 מטוסי 16-F, וכאלף טנקים באיכות גבוהה, M1A1.
בשלושת העשורים האחרונים הצבא המצרי המשיך להתכונן למלחמה בכלל ונגד ישראל בפרט, למרות חוזה השלום. כל עוד תריסר הדביזיות שלו היו בשליטתו של חוסני מובארק, בישראל היו יחסית רגועים. כעת אמנם הצבא המצרי נתון עדיין לשליטה מלאה של הקצונה הבכירה אבל ההישג המרשים של "האחים המוסלמים" בבחירות לפרלמנט יוצר אי ודאות לגבי המדיניות העתידית של מצרים.
הצהרות מעורפלות ולעתים סותרות של הצמרת המצרית, ולא רק בקרב "האחים המוסלמים", לגבי הנכונות המצרית להותיר את חוזה השלום על כנו מעלים ספק לגבי שרידותו. ייתכן שיהיה משאל עם במצרים על הנושא. מצרים עשויה להפר את הפירוז של סיני. הסיכוי למשבר ואף חיכוך אלים בין ישראל למצרים יגבר אם תהיה התנגשות בין ישראל לחמאס, המקורב ל"אחים
עימות בין ישראל למצרים עלול לגרור אליו את סוריה, למרות, ואף בגלל, המשבר בה. סוריה תנצל עימות עם ישראל הן כדי להסיט את תשומת הלב הבינלאומית ממנה הן על מנת לנסות לשכך את הביקורת של מדינות ערב נגד סוריה, היות והן לא ירצו להצטייר כתומכות בישראל בעת מלחמה בינה לבין מדינה ערבית.
אין לשלול שמדינות ערביות נוספות, כולל ירדן, ייסחפו לקלחת בלית ברירה בעקבות לחץ פוליטי מבפנים ומבחוץ. הסולידריות הבין–ערבית, גם אם זו נראתה כנמוגה, יכולה להתבטא שוב נגד היריב המסורתי המשותף, ישראל. יהיה זה פן קודר של הטלטלה בעולם הערבי. גם אם הסבירות לברית ערבית נגד ישראל היא נמוכה למדי, די בהתנגשות בין ישראל למצרים כדי שהראשונה תצטרך להיערך לכך.
מהקמת המדינה על צה"ל היה להתמודד עם גרילה וטרור. כעת האתגר המרכזי בתחום זה הם ארגונים כמו החמאס ובעיקר החיזבאללה. ישנם גם ארגונים קטנים יותר כג'יהאד האיסלמי המתמקדים בפעולות טרור כירי רקטות לעבר ישראל.
כמו כן, הפלסטינים יכולים ליזום מאבק עממי: הפגנות ענק, בהשפעת המתרחש במדינות ערב, שיהיו אמורות להיות לא אלימות אבל הן עלולות לגלוש במהירות להתנגשויות כולל תוך שימוש הדדי בנשק חם.
למדינות ערב כמצרים וסוריה יש נשק לא קונובציונלי, נשק כימי. כעת ישראל ניצבת מול אפשרות שאיראן תשיג נשק הרסני בהרבה מנשק כימי, כלומר ארסנל גרעיני, אם המאמץ של המערב למנוע זאת יכשל וישראל תחליט לא לתקוף באירן, בהנחה שצעד זה אינו משתלם.
בסך הכל, על ישראל להיות מוכנה לקראת איראן גרעינית, מלחמה קונבנציונלית, בעיקר בחזית המצרית, מאבק בגרילה וטרור בלבנון ורצועת עזה והפגנות מאסיביות ביהודה ושומרון. על אף שיש לעתים חפיפה מסוימת בין הכנות לחלק ממגוון האתגרים של ישראל, ברור שיש לקבוע סדר עדיפויות בהתמודדות עמם.
הסכנה החמורה ביותר מבחינת הקיום הלאומי והיקף האבידות וההרס נשקפת ממלחמה גרעינית ולאחריה, במידה קטנה בהרבה, ישנו העימות הקונבנציונלי ולבסוף מצוי הגרילה והטרור. בהתאם לכך על ישראל לשים את הדגש ובמיוחד להתמקד בהיערכות בכל המישורים לעידן בו איראן עשויה להחזיק בנשק גרעיני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם