השיר של אלוהים
חשיפה ראשונה של הזוגיות הוותיקה שלי עם אפיקורוס וגם: איזה מסכן יורם קניוק שהוציא את עצמו מהיהדות בזמן שהיא כל כך פופולרית
אז הלכנו לאלוהים ואמרנו לו: 'תגיד אנחנו העם הנבחר אז למה הורגים אותנו תמיד'
ואלוהים אמר: 'הצחקתם אותי.
בני האדם הם אפס, הם לא אומרים לי דבר,
בני האדם הם פחות מעץ, בני האדם הם פחות מעכבר.
אתם כל כך מסוממים עם האמונה הזאת שלכם,
אתם כל כך מטומטמים ובגלל זה אני אוהב אתכם"
("שירו של אלוהים", רנדי ניומן, תרגום י. גפן)
ביום שישי האחרון שבו כל העיתונים יצאו בכותרות אדומות על הסכנה האיראנית ועל ראש לשכתו החשוד לכאורה בהטרדה מינית בלשכתו של ראש הממשלה לכאורה, יצא עיתון "הארץ" בכותרת ראשית: "80 אחוז מהיהודים בישראל מאמינים בקיומו של אלוהים". ובגלל זה אני אוהב את הארץ.
ואם זה לא מספיק לכם, על פי הסקר המקיף, 70 אחוז מאמינים גם שאנחנו העם הנבחר. ואיזה מסכן יורם קניוק שהוציא את עצמו מהיהדות בזמן שהיא כל כך פופולרית.
עדיין לא קלטתי איך בדיוק מתבצעים סקרים כאלה. ולמה דווקא אני, שמקבל שיחות של פקידות ששואלות אותי בקול משעמם איך השירות בבזק ובהוט (לא משהו), לא שותפתי בסקר החשוב מכולם שאולי היה מוסיף עוד איזה אחוזצ'יק לי ולחברי, שכולם אתאיסטים טובי לב, והבעיה היחידה שלהם היא שהם לא קונים את הבולשיט האלוקי הזה משום שעד כה זה עבד בעיקר נגדם, כמו שאמר לי חבר קרוב: "כשהייתי ילד קטן התפללתי כל ערב שההורים שלי יקנו לי אופניים, ואחרי שתפסתי שזה לא עובד, גנבתי אופניים וביקשתי מאלוהים שיסלח לי".
ואז גם הבנתי ששוב, כמו בשיטה של ההנהגה החילונית שלנו, מצפים מאיתנו להאמין באיזה שליט שמפיץ את שלטון הפחד - סופרסטאר אכזרי שמושל בנו בעיקר באמצעות עונשים קולקטיביים. היהודים המציאו את רגשי האשמה, והקתולים מינפו את זה לאמנות.
ואכן, הקנאה שלי ב-80 אחוז מעמי (מיום פרסום הסקר
בוויכוח שהיה לי לא מזמן הבנתי שגם בקרב הרוב המאמין יש אחוזים יפים של בורות עממית שכיחה. מדובר במישהו מ-80 האחוז השמנים שנחשפו בסקר כמאמינים ודתיים, וכשהשיחה התיאולוגית שלנו הגיעה לטונים לא נעימים הוא שאג עלי: "אתה אפיקורוס".
וזה נכון. אבל הבחור ירא השמים לא יודע מי זה אפיקורוס, שהוא האלוהים הקטן שלי, וכמה אחוזים הוא יקבל אם יערכו סקר שמונה את מאמיניו הספקנים, שרבים מהם חושבים כמונו שאין לנו שום סיבה מיידית להאמין במישהו מסתורי ואכזרי ששולט במצב, והוא המפלט האחרון של כל כך הרבה חילונים במצוקה, כמו שכתבה פעם הסופרת אריקה ג'ונג: "אין אתאיסטים במטוס שעומד להתרסק".
הזוגיות שלי עם אפיקורוס, יווני מלפני הספירה הנוצרית, הייתה מאוד מנחמת כאשר הבנתי שהאיש הבודד הזה, שמעולם לא חווה אישה ומשפחה וסבל רוב ימיו מאבנים בכליות, הציע עוד אפשרות אמונה, שאותה שכללו אחריו גם קרל מרקס וניטשה - אפיקורוס האמין באלוהים אבל לא פחד ממנו.
ובעיניי, אומץ מפוכח תמיד יהיה ערך נעלה יותר מאמונה עיוורת.
אפיקורוס, שדגל בידידות כערך עליון ולא נשאב להדוניזם ולחומרניות של זמנו, היה אולי המשורר הראשון שהרשה לכל כך הרבה משוררים אחריו לנהל ריב אוהבים עם העולם והבורא הלא מושלם שלו. "אם אלוהים מסוגל למנוע רשע אבל לא רוצה לעשות את זה", חרט אפיקורוס בכתביו, "אולי יש מצב שהוא לא רחום וטוב אלא מלא רשע".
ולכן, אף על פי שזה לא נכלל בסקר האמונה העדכני של "הארץ", שייך אני לאותו אחוז שיש לו ויכוח עם אלוהים, אחוז ששאר האנשים שנמנעים עליו הם אולי בניו הסוררים אבל האהובים שלו.
אחרת איך תסביר לעצמך שחברים מסוימים של האפיקורוס שכותב את זה, עשו את כל הרע בעיניי אלוהים ולבסוף חזרו בתשובה רק כדי להימלט לחדר המיון הדתי הגדול בתקווה ששם יסלחו להם על הכל.
כל שר מושחת או אנס סדרתי, ברגע שתופסים אותם הם קודם כל חובשים כיפה ועוברים לאגף התורני של בית הסוהר, ונהיים דתיים אחרי שלא הצליחו להיות בני אדם מוסריים.
ואם יש אלוהים, אולי הוא מזמזם גם להם את השיר שלו - השיר של רנדי ניומן, שכנראה גם הוא לא נכלל בסקר החשוב הזה: "אמרנו לו: 'אלוהים, כבר הרסת את כל העולם,
המקדשים שלך הפכו לחורבות ואין מקום שאין בו דם.
כולנו חיים בפחד, בלי חלומות ובלי אשליות,
אלוהים, אם אתה לא אוהב אותנו, לפחות תן לנו להיות'.
ואלוהים אמר: 'הצחקתם אותי, אתם כל כך עלובים
אני כל הזמן הורס אתכם ואתם כל הזמן מקווים.
ואם אתם עדיין מאמינים בי, אתם כנראה מאוד טיפשים.
ובגלל זה אני אוהב את המין האנושי.
כן, בגלל זה אני כל כך אוהב את המין האנושי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם