סוף מעשה במחשבה:
מדוע סין עושה דווקא?
התנגדותה של סין להחלטות בנושאי סוריה ואיראן עוררה תרעומת. בחינה לעומק של האינטרסים של סין מבהירה מה גרם לה לפעול כך
מעניין לבחון את המצב באופן מעט יותר אובייקטיבי וללא התלהמות חסרת בסיס. ראשית, יש להבחין בין ההחלטות המוצעות בנוגע לאיראן לבין אלה העומדות על הפרק בעניין סוריה. התמונה בסוריה יחסית פשוטה. בדומה להתנהלותה בימים עברו, גם היום סין דוגלת במדיניות אי התערבות בענייניה הריבוניים של מדינה אחרת.
באירועים בהם מעצמות המערב (ואף רוסיה) מנסות להכתיב לאחרים כיצד לנהוג, מעדיפה סין להימנע בעצמה מהתערבות או למנוע התערבות חיצונית. במקרה הסורי אין לסין שום אינטרס לשמור על שלטונו של אסד. סין לא תלויה בסוריה בשום אופן, סוריה לא נמצאת אפילו ברשימת עשרים השותפים המסחריים העיקריים של סין. אז מדוע סין מגנה על סוריה?
סין רואה בתופעה "השיטור העולמי" בעיה היסטורית ותירוץ מתמיד לכיבושים ומלחמות. כל כך הרבה מלחמות וכיבושים בהיסטוריה המודרנית החלו מהגנה לגיטימית על זכויות הסלאבים בבלקנים, הגרמנים בחבל הריין ובסודטים, הסרבים והקרואטים והאלבנים, הרוסים באוסטיה, המוסלמים והנוצרים בסודן, האזרחים הנרדפים בלוב ואחרים.
במשך עשרות שנים הייתה סין עצמה תחת כיבוש זר שהתחיל בשמירה על זכויות האזרחים הבריטים, הגרמנים, היפנים, הרוסים ואחרים. סין לא רוצה להעניק לגיטימציה להתערבות מסוג זה, גם כיוון שזהו אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ שלה וגם כי היא לא רוצה לתת יד למדיניות שעלולה יום אחד להיות מופנית כלפיה. לא חסרים תחומים
יחד עם זאת, זהו אינו אינטרס סיני להיות המעצמה שעומדת לצד הרודנים ששופכים את דמם של אזרחים תמימים. אף מדינאי לא רוצה למצוא את עצמו במצב בו מצאו עצמן רוסיה מול קדאפי או ארצות הברית מול מובארק.
דווקא המאבק בין רוסיה למערב מאפשר לסין לא ללכלך את ידיה ולא לאבד ממשקלה. המאבק העיקש של רוסיה על מעמדה כמעצמה מביא אותה לעיתים למצבים בהם אין שום הגיון בהתנהלותה למעט רצונה לנקוט במדיניות המהווה אנטי תזה מוחלטת למערב. התנהגות בלתי רציונאלית זו מאפשרת לסין "להסתתר" מאחורי גבה של מוסקבה ולא להסתכן בעימות חזיתי מול המערב.
המקרה האיראני שונה בהרבה. גם כאן מדובר בעיקרון אי ההתערבות מחד גיסא ובאינטרס מסוים מאידך גיסא. האינטרס הוא כמובן הנפט האיראני – כפי שהראו הסימולציות בכנס הרצליה האחרון, סין לא יכולה להרשות לעצמה משבר גיאו-אסטרטגי שיגרור אחריו עליה במחירי הנפט. עלייה של מספר דולרים לחבית תגדיל את ההוצאות הסיניות במיליונים רבים של דולרים ליום. ולא מדובר רק בנפט האיראני, מחירי הנפט בכל העולם יזנקו, גם אם מדובר בנפט הרוסי או בנפט המופק מחולות הזפת הקנדיים.
הפצצה האיראנית לא מאיימת על סין כמו שהיא אינה מאיימת על רוסיה. יחד עם זאת, סין ורוסיה אינן היחידות אשר לא רוצות בהטלתן של הסנקציות על איראן. גם הודו ואף בנות הברית הקרובות של ארה"ב – יפן וקוריאה הדרומית - לא מתכוונות לחדול מלרכוש את הנפט האיראני.
הנפט האיראני עלול להפוך לזול הרבה יותר כיוון שלא יהיה לו ביקוש ומדינות אלו רק ירוויחו מן הסנקציות אשר הטילו האיחוד האירופי וארצות הברית. אף על פי כן, גם במקרה הזה לא מתכוונת סין למלא את תפקיד האנטגוניסט – מקורות דיפלומטיים יודעי דבר השמיעו באוזני כתבי iAsia דיווחים לפיהם סין התחייבה לא להגדיל את היקפי רכישות הנפט האיראני ולא לנצל את המצב לטובתה כחלק מן המאמץ המשותף.
על אף התמונה המצטיירת בתקשורת המערבית, ולא תמיד בצורה אובייקטיבית, סין לא מעוניינת בהידרדרות המצב במפרץ הפרסי אלא מנסה להתנהג בצורה פרגמטית ככל האפשר מבלי לערער את הסטטוס קוו המתקיים כעת.
כל עוד רוסיה מוכנה להוציא את הערמונים מהאש בכל הנוגע לסכסוכים מול המערב, הרי שסין תמשיך ליהנות מהשכפ"ץ הרוסי. לו הייתה רוסיה מסירה את התנגדותה, כלל לא ברור כיצד הייתה פועלת סין. ההערכה הרווחת היא שהייתה הולכת עם הרוב ולא מייצרת אנטגוניזם כה חובק עולם בדומה לרוסיה היום.
רוני גבין הוא הפרשן הפוליטי של iAsia בזירה הסינית. הכתבה פורסמה לראשונה באתר iAsia.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם