זהבה ושלושת הגושים
הבחירות היום במרצ יכולות לבשר את תחילת שובו של השמאל אם הבוחרים יידעו למנף את המומנטום הפוליטי. כדי שזה יקרה, מרצ צריכה לבחור בזהבה גלאון
התרסקה. אחרי ששולה אלוני פרשה ואחריה יוסי שריד, אין לה קיום, וגם אין לה תקומה, היא מיצתה.
ובכן, טעות. כן, עובדה היא שבשנים האחרונות מרצ הלכה והתכווצה. נעלמה ודעכה. על כך אין ויכוח וגם אין עניין כעת למנות את הסיבות הרבות למעיכתה. אבל יש טעם לבדוק את נחיצותה במערכת הפוליטית כיום.
בעבר הקרב היה ברור ופשוט: מפלגת הימין מול מפלגת השמאל. המערך מול מחל. שמרנים מול ליברלים. קפיטליסטים מול סוציאליסטים. היום מדובר במלחמה מתוחכמת יותר: זוהי מלחמת הגושים. אם בעבר הלא רחוק היה מדובר בפייט בין גוש הימין לזה של השמאל – מי יצליח להשיג יותר חברי כנסת במחנה שלו כדי שיוכל להרכיב ממשלה – היום אפילו זה השתנה.
נולד גוש נוסף. נא להכיר: גוש המרכז. הוא נטול צורה, טעם וריח, אבל תחת הפרגולה שלו מצטופפות, הליכוד, קדימה, מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' והמפלגה העתידית בראשות יאיר לפיד. ומה עם תהליך מדיני? עזבו אותם. זה שייך למרצ.
בדיוק. זה שייך למרצ. אין היום, למעט מרצ, מפלגת שמאל מדיני וציוני. אין. במציאות שבה יש שלל המפלגות בכנסת יוצרות מבנה של שלושה גושים – ימין, ימין-מרכז, ומרכז - נפתח צוהר מזמין לקאמבק של מרצ כמפלגת שמאל.
במציאות שבה מפלגות המרכז מתקוטטות ביניהן מי יותר לאומנית ופטריוטית, יש מקום למפלגה שתזכיר לנו שכל בני האדם נולדו שווים בפני החוק, שיש דבר כזה זכויות אזרח, שצריך לשמור על צלם אנוש ושאסור לנו בשום אופן לוותר על הסיכוי לשלום.
כשכולם רצים למרכז, מתפנה ספייס בשמאל
בבחירות האחרונות היו אלה ישראל ביתנו ומפלגת העבודה שהכתירו את בנימין נתניהו לראש הממשלה. התוצאה: ממשלת ימין של ארבעת המופלאים, ביבי-איווט-ברק-ישי, התפרעות בחקיקה לאומנית בכנסת, הסתה ודה לגיטמציה של כל מי שלא צועד בקצב אחיד של חיל רגלים ומצדיע לימין, קפאון בתהליך המדיני וניכורה המדאיג של ישראל בעולם. בקיצור, ממש מדינה שכיף לחיות בה.
אז אולי הבחירות היום במרצ, אם רק בוחריה ידעו למנף את המומנטום הפוליטי הזה, יוכלו לבשר את תחילת שובו של השמאל. יש שיאמרו שזה פתטי, שהשמאל מת, שזה כמו כוסות רוח למת. אבל דבר אחד ברור: כשכולם רצים למרכז, מתפנה ספייס בשמאל.
כדי שהשמאל יתעורר, מרצ צריכה לבחור בזהבה
גלאון לעמוד בראשה. לא משום שאילן גילאון אינו ראוי. הוא ראוי ועוד איך והיה נכון לבחור בו אילו שלי יחימוביץ' לא הייתה עומדת בראשות העבודה, כי אז היה מקום למרצ חברתית ומרדנית כמו גילאון.
אבל עתה, בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, צריך מרצ שתצעק שלום בקול ברור וצלול ובלתי מתנצל. צריך מרצ שלא תחשוש לתפוס מרחק מהקונסנזוס אף שחמים ונעים סביב מדורת השבט. צריך מרצ ירוקה, פמיניסטית, הומנית, אזרחית, בועטת, מעצבנת, אמיצה וחרוצה.
כל התכונות הללו קיימות אצל זהבה גלאון. אני יודעת, בעבר שימשתי כדוברת שלה. אם מרצ תעמיד את גלאון בראשה, היא תוכיח שיש עוד נשמה, חולה אמנם, אבל חפצת חיים בגוף המרוטש הנקרא שמאל.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם