יש עוד נושאים לדון עליהם
חיטוט בפרטי הדימומים והשברים שבגולגולת התינוק שאביו חשוד בהריגתו משרים חלחלה נוראה. השאלה היא מדוע להלעיט אותנו בתיאורי זוועה שכאלו?
כך חש השבוע האזרח מ' כשנסע במכוניתו ושמע בכמה מהדורות חדשות את סיפור השברים בגולגולת של התינוק המפורסם ביותר במדינה. "די לכם!", אמר לעצמו, "כבר הגזמתם בסיפור הזה די והותר".
כשהעביר תחנה הבין שאין לו דרך מילוט. בכל ערוצי התקשורת שבחר דיברו על הנושא הכואב והמצמרר. מ' לא התעצל והתקשר לכמה מעורכי החדשות וביקש מהם להוריד את התיאורים הפלסטיים המזוויעים ממהדורות החדשות. "איננו מקבלים תלונות בטלפון, תשלח לנו פקס", אמרו העורכים.
בשבועות האחרונים זכינו למנה גדושה של סיפור התינוקות שטולטלו. היה נראה כאילו אין חדש תחת השמש וזהו הנושא העיקרי המעסיק את מדינת ישראל בימים אלו. בעיניו של האזרח התמים היה נראה קצת תמוה הצורך התקשורתי להעמיס עלינו השכם והערב את הסיפור הנורא.
התייחסות כוחנית לתינוקות חסרי אונים על ידי מי שיש לו עליונות עליהם היא מחרידה וראוי להתייחס אליה בכובד ראש. מכאן ועד להיסחפות התקשורתית הלא מידתית בעניין המרחק גדול. אחרי הכול מדובר כאן בפשע פרטי, אחד מיני רבים אחרים, הנחשפים לאור היום חדשות לבקרים.
פשעים אחרים נעלמים מן המרקע תוך מהדורת חדשות אחת או שתיים ואילו האייטם הזה ממשיך
חיטוט בפרטי הדימומים והשברים שבגולגולת התינוק שנפטר משרים חלחלה נוראה בכל מי שיש לו לב. השאלה המייסרת היא מדוע להלעיט אותנו בתיאורי זוועה שכאלו? מי יוצא נשכר מזה ומי נפגע? מדוע לחטט בפצעים? האם לא די היה לומר שתינוקות נחבלו על ידי מישהו עלום ושהמשטרה חוקרת? מדוע על כל תושבי מדינת ישראל לדוש בנושא שוב ושוב?
ההתייחסות התקשורתית האובססיבית, הכול כך לא מידתית, לנושא פרטי מעלה ספקות לגבי מטרתה ומשמעותה של ההתייחסות. ההסבר הפסיכולוגי הפשטני אומר שיש לנושא הזה רייטינג בגלל הרגש הכרוך בסיפור. הוא מעורר בעוצמתו את כל חושינו. הוא בוודאי נושא אופי מרגש הרבה יותר מאשר שוד ורצח של זקנה שפניה חרושות קמטים או של אדם שנפגע בתאונת דרכים.
נכחש לעצמנו אם לא נודה בכך שלבנו נוהה אחרי התום של התינוקות. חוסר האונים שלהם מרטיט את מיתרי לבנו. ניצול מצבם העדין שובר אותנו. נפגעים חסרי אונים אחרים אינם מגיעים לכותרות כה מרעישות כי הם אינם מהווים אייטם סוחף ומטלטל כמו האייטם של התינוקות. כמובן שההסבר המוצג איננו מספק תשובה אמיתית.
פרטים שהודלפו כבר בתחילת הפרשה מפה לאוזן מספרים שמדובר במשפחה נורמטיבית לגמרי המקורבת לתקשורת. ברור שהקרבה לצלחת נותנת את אותותיה. כבר בהסתכלות שטחית על הנושאים השונים הנידונים באמצעי התקשורת בהקשר לפרשה נראה שיש מטרה בהרחבת העיסוק בנושא.
נהיר שיש ניסיון לתת הסבר הגיוני למה שאירע. לרכך את חומרת הדברים. לטשטש את הזוועה. נותנים במה נרחבת לדעות של פרשנים. מדברים על טלטול עדין של תינוקות במטרה להרגיעם, על בייבי-יוגה, על דיכאון שלאחר לידה, על חוסר קבילות משפטית של בדיקת פוליגרף, על חפותם של מי שלא הוכחה אשמתם ועוד כהנה וכהנה. התמונה המתקבלת שקופה לגמרי. "המלך הוא עירום". נראה כי התקשורת מגוננת בעוצמה רבה על מי שנחשד כמעורב בפרשה.
מאחר שרוב אמצעי התקשורת עושים יד אחת בטיפול בפרשה, אין מי שמעז לומר שהנושא מוצה עד תום. הגיעה העת שמי שקובע את האג'נדה התקשורתית יבין כי לרוב צרכני התקשורת יש אינטליגנציה מינימלית והם מבינים את מה שנמצא מאחורי הקלעים. נמאס להם לדשדש בבוץ של הפרשה המביכה והקשה. על זה נאמר: "כל המוסיף גורע". רצוי למצוא נושאים מועילים יותר לסדר היום הציבורי ולהתעסק בהם.
הכותבת היא מדענית ומחברת הספר "אור חדש יאיר"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם