כך הפך המשטר הצפון
קוריאני ליצואן סמים
מאז שנות התשעים הפך המשטר בפיונגיאנג את סחר הסמים לכלי לגיוס מטבע זר. עדויות שנאספו מסייעות לשרטט מסלול ההברחות
ב-2003, המספרים היו דומים: יצוא של כ-1.1 מיליארד דולר, ויבוא בסכום כולל של כ-2 מיליארד דולר. משלא יכלה לגייס הלוואות בינלאומיות, קוריאה הצפונית נשארה עם עתודות מעטות של מטבע זר ולא יכולה הייתה לספק לאליטות את רמת החיים אליה הורגלו, מה שהוביל לחשש גובר מהפיכה שיבצעו האליטות המקופחות.
השמירה על האליטות והמשך דיכוי האוכלוסייה הפכו לאינטרס חיוני בעבור המשטר, שכן קריסת הכלכלה ותוצאותיה הקשות התחילו להשפיע על יציבות החברה. לשם טיפול במשבר, המשטר הצפון קוריאני החל בצעדי צמצום כספיים, ופתח במאמצים להשגת מטבע זר. עד 1999, נסגרו מספר שגרירויות, ושאר השגרירויות נדרשו לפרנס את עצמן, ואף לשלוח כסף לפיונגיאנג.
ב-1994 הוקמה "לשכה 39" שמטרתה הייתה הבאת מטבע זר למדינה לייצוב הכלכלה – בכל האמצעים שעמדו לרשותה. הלשכה הפכה למעשה לגוף המרכז את כל הפעילויות הפליליות שניהל המשטר, וסוכניה הפכו למעורבים מאוד בפעילויות הפליליות. פליטים צפון קוריאנים טענו כי קים ג'ונג איל לא יוכל לשמור על כוחו במדינה, בסיוע מנגנוני הביטחון והצבא, ללא הכסף המגיע מפעילותה של הלשכה.
במהלך השנים נחשפו מאות תקריות פליליות המערבות פקידים, שגרירויות, חברות מסחר וגורמי מודיעין צפון קוריאניים. התמונה המתקבלת היא של קונספירציה פלילית טרנס לאומית. רשתות ההברחה הצפון קוריאניות פרושות בכל העולם, ופועלות בשיתוף פעולה מוגבר עם ארגוני פשע.
קוריאה הצפונית מעורבת בטווח פעילויות נרחב, הכולל מכירת סמים, הפצת שטרות אמריקאיים מזויפים (ברמה גבוהה מאוד), מכירת סיגריות מזויפות, זיוף תרופות, מכירת איברי בעלי חיים מוגנים, וסחר בבני אדם למטרות זנות ועבודות כפיה בסין, קמבודיה והמזרח התיכון.
מבין כלל הפעילויות הפליליות, הניבה הברחת הסמים את הרווח הכספי הגדול ביותר ובדיוק מסיבה זו נרשמו לאורך השנים עדויות רבות שיש בהן בכדי להעיד על ההברחות. מאז 1976, בוצעו 50 מעצרים ותפישות של סמים בהם היו מעורבים בכירים במפלגה ובמשטר הצפון קוריאני ב-20 מדינות שונות.
רוב המעצרים והתפיסות בוצעו אחרי 1990. התקריות האחרונות נרשמו ב-2004, אז נעצרו דיפלומטים צפון קוריאנים בשל מעורבותם בהברחת סמים למצריים ולתורכיה. בטורקיה, נתפסו צפון קוריאנים עם חצי מליון טבליות קפטגון (captagon), בעלות ערך שוק של כ-7 מיליון דולר.
ממבט מעמיק על כלל הנתונים עולה דפוס פעילות ברור המראה כי המשטר הצפון קוריאני הוא העומד מאחורי הפעילויות שהוזכרו. לאורך השנים דיפלומטים ובכירים צפון קוריאנים רבים נתפסו מבריחים
בנוסף נרשמו ביקורים של מבריחי סמים במדינה ונמליה לשם איסוף סמים ותיאום ההברחות. דוגמה לכך היא עדותו של קים דוק הונג (Kim Dok-hong), פקיד צפון קוריאני שנמלט ב-1997, המתאר איך ליווה אישית סוחרי סמים אסייתים ברחבי פיונגיאנג. בנוסף, פעמים רבות במקביל לדיווחים על הברחות סמים, הגיעו דיווחים נוספים על מעורבות בכירים צפון קוריאנים בפלילים.
בגלל טבעו הריכוזי של השלטון הצפון קוריאני, קשה לדמיין כי ספקטרום פעילות רחב כזה, הכולל יבוא כימיקלים, ייצור סמים והברחתם לחו"ל, לעיתים בסירות השייכות למדינה, יתקיים לאורך עשרות שנים ללא ידיעת ותמיכת המשטר.
לאורך השנים התפתחה שיטת ההברחות, והפכה מתופעה ספורדית בקנה מידה קטן לרשת הברחות רחבה ומאורגנת בחסות המדינה, בשיתופם של ארגוני פשע מקומיים. בשנות ה-70' וה-80' נעצרו מספר קטן של דיפלומטים או עובדים בחברות ממשלתיות, ולרוב דובר על תפיסות כמויות סמים קטנות, של פחות מקילוגרם.
בשנת 1976, בשל חוב חיצוני גדול, קוריאה הצפונית החלה לדרוש מהשגרירויות לממן את עצמן. עקב כך החלו הדיפלומטים רוכשים סמים, בעיקר אופיאטים, ומעבירים אותם הלאה באמצעות חסינותם הדיפלומטית. לשם שיפור יעילותן של ההברחות, הצטרפו לדיפלומטים בהמשך גם אנשי מודיעין.
מגמת הברחות חדשה החלה להסתמן החל מסוף שנות ה-80' ואמצע שנות ה-90'. קוריאה הצפונית החלה להפיק את הסמים, ולשם הפצתם נעזרה יותר ויותר בארגוני פשע מקומיים, כגון היאקוזה ביפן, הטריאדות בסין וארגוני פשע ברוסיה ובטייוואן.
בשלב זה החלה קוריאה הצפונית בגידול מסיבי של אופיום. על פי עדויות של פליטים צפון קוריאנים, חוות שיתופיות ברחבי המדינה נדרשו לגדל אופיום ולהעביר את שרף הפרגים לרשויות המדינה. על פי טענתם האופיום עובד להרואין ונשלח לחו"ל, תחת הכוונתה של לשכה 39.
על בסיס מידע זה, טען המודיעין הדרום קוריאני במשך שנים רבות כי קוריאה הצפונית מקדישה בין 4,200 ל-7,000 הקטר (42-70 קמ"ר) לגידול אופיום, ממנו ניתן להפיק בין 30 ל-44 טון הרואין.
האופיום עובד בתוך מפעל תרופות לגיטימי בפרובינציית האם-גיונג (Hamgyong), שהוקם ב-1993 לשם הפקת הרואין. על פי כל ההערכות יש למפעל יכולת לעבד כ-100 טונות אופיום בשנה, אולם בשל מחסור במידע אמין לא ניתן לומר בבירור איזו כמות אכן הופקה.
בעקבות הגשמים העזים שהרסו את יבול האופיום ב-1996, החלה קוריאה הצפונית לייצר מתאמפטמינים ולייצא אותם, במקביל לעליה דרמטית שנרשמה בשוק זה באסיה, בייחוד ביפן, תאילנד והפיליפינים.
בין השנים 2001-1999 נתפסו ביפן 1,113 קילוגרם של מתאמפטמינים ממקור צפון קוריאני, שהיוו 34% מכלל התפיסות בשנים אלה, ובסין נתפסו כ-1,780 קילוגרם, שהיוו 38% מכלל התפיסות.
בסין, בעיית הסמים הצפון קוריאניים החריפה כל כך, עד שבמרץ 2004 כינס סגן השר לביטחון ציבורי, בצעד מאוד לא אופייני, מסיבת עיתונאים בה הכריז על נחישותו לחדור לרשתות ההברחה הצפון קוריאניות, המוכרות הרואין ומתאמפטמינים בפרובינציה הצמודה לגבול עם קוריאה הצפונית.
קשה להעריך בדיוק כמה הרוויח המשטר מכלל הפעילויות הפליליות של "לשכה 39" בשל סודיותן, אבל ההערכות נעות בין אומדן שמרני של 71 מיליון דולר מהברחת סמים ב-1997 ועד הערכות של בין 500 מיליון למיליארד דולר בשנה.
על פי הערכה אמינה משנת 2000, הרווח נע בין 150 ל-200 מיליון דולר, כאשר 75%-85% מהסכום הגיע מסמים נרקוטיים. סכום זה שווה כמעט לחצי מהכנסותיה של המדינה ממסחר חוקי.
ואף על פי כן, בסביבות אמצע העשור הקודם, המשטר הגיע למסקנה כי הברחת הסמים אינה משרתת את מטרותיו, מאחר שאינה מביאה לרווחים המצופים, בעיקר בשל העלייה החדה שחלה במספר תפיסות הסמים.
בנוסף, ההברחות פגעו בסיכויה של קוריאה הצפונית לזכות בסיוע חוץ, וגרמו לארצות הברית להקפיא כספים צפון קוריאניים במידה ונחשדו ככספים מולבנים מעסקי סמים או כתוצאה מזיופו של כסף זר.
מאז מעצרה ב-2003 של ספינה צפון קוריאנית בשם פונג סו (Pong Su), אשר נתפסה בזמן הברחת 50 ק"ג הרואין לאוסטרליה, לא נרשמה אף תפיסת סמים צפון קוריאנית גדולה. כיום עדיין מתקיימות הברחות בקנה מידה קטן של מתאמפטמינים, באזור הגבול בין סין לקוריאה הצפונית. הברחות אלו מהוות בעיה רצינית עבור הרשויות הסיניות, אולם אין אינדיקציות ברורות לפיהן המשטר הצפון קוריאני עומד מאחורי ההברחות.
הכתבה התפרסמה לראשונה באתר iAsia, אתר התוכן, החדשות והפרשנויות לענייני מזרח אסיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם