השעייה היא למעשה הודאה בכישלון
לא כל המורים מסוגלים להתמודד עם הקשיים בכיתה - אבל לא ההשעיות הן שיביאו את התוצאות אלא שינוי יסודי באחריותה של המערכת החינוכית כולה
חלק מההורים בוחרים בכך בגלל אידיאולוגיה ומתוך אמונה, שהם עצמם אמורים להיות אחראים לחינוך הילדים ולא למסור את האחריות לידי החברה או המדינה. חלקם עושים זאת מסיבה מוסרית – דתית כדי למנוע את המפגש עם חברה שונה, שאינה תואמת את השקפות העולם או האמונות של ההורים.
אבל לפחות חלק מההורים בוחרים בבתי ספר אלטרנטיביים או בחינוך הביתי, ההום סקולינג, בשל חוסר שביעות רצון מהמערכת הקיימת: בתי הספר מלחיצים את התלמידים, מהווים לעיתים חממת אלימות, המשמעת לקויה, והאווירה הכללית היא של פחד ולחץ.
אין להתווכח עם העובדה שהמורים עובדים יותר ויותר קשה משנה לשנה. הדרישות של משרד החינוך נעשות רבות וקשות יותר, הכיתות הולכות ונעשות צפופות יותר. חוק השילוב הפך את הכיתה להטרוגנית בכל המישורים ומחייב הוראה מותאמת
לא כל המורים מסוגלים להתמודד עם הקשיים בכיתה - אבל לא ההשעיות הן שיביאו את התוצאות המצופות. רק שינוי יסודי באחריותה של המערכת החינוכית כולה, יוכל להביא שיפור באקלים החינוכי בבתי הספר ובכיתות.
שינוי שייגע בלב החינוך ויביא את המערכת להתייחס אל הילד כאל אדם, לגלות כלפיו אכפתיות, אהבה ורצון אמיתי לעזור. שינוי שיישים את החינוך במקום שווה לפחות להישג הלימודי. יצירת אקלים חינוכי חיובי, מקבל, תומך, אוהב, תייתר את הצורך בעונשים, שלא לדבר על השעיות.
מה יכול להשפיע על האקלים החינוכי החיובי? לא השעייה של תלמידים.
• לסגנון הניהול של מנהל ביה"ס וצוות ההיגוי יש השפעה מכרעת על האקלים בביה"ס. בכוחם של המנהל והצוות המוביל לשפר, או לפגוע באווירה הבית ספרית. המנהל צריך לשמש דוגמה של מחנך, מקבל, תומך ואכפתי. המנהל אמור להיות הדמות החינוכית הראשית בביה"ס ולא רק המנהל האדמיניסטרטיבי.
• יחסיו של המנהל עם צוות המורים, הדוגמה האישית שהוא נותן ביחסים עם המורים התלמידים ועם צוות העובדים תחלחל לכיתות.
• נורמות התנהגות של כבוד, אהבה, אכפתיות וחמלה מצד כל העובדים וכל המורים יכתיבו את התנהגות הילדים.
• עבודת צוות ושיתופיות אמיתית בין כל המורים וכל הצוות המטפל יעזרו לקידום הילדים, להבנת צרכיהם האינדיבידואליים ולנסיון אמיתי לפתור את בעיותיהם.
• שיתוף הילדים בקבלת החלטות מצד אחד והעמדת גבולות ברורים מצד שני, יתנו לילדים הרגשת רצון לשמור על ה"בית" ועל מה שבתוכו.
• נכון, גם גורמים פיזיים משפיעים במידה עצומה על האקלים החינוכי החיובי בבית הספר ובכיתה. על כך צריך משרד החינוך לקחת אחריות מלאה: הקטנת מספר הילדים בכיתות, הוספת כיתות, הוספת תקנים של מורים מחנכים - בלעדי התנאים האלה - ייקשה על המורים לשמור על הרגשת הביטחון של הילדים ועל טיפול אמיתי בצורכיהם.
השעייה היא למעשה ניסיון להגיע לכיתה הומוגנית על ידיהוצאת ה"גורם המפריע". ברור מאליו, כי אחרי שהשעינו את הילד המפריע ביותר, זה שאחריו יהפוך להיות המפריע ביותר וחוזר חלילה. הנסיון להגיע להומוגניות דרך ההשעייה הוא חסר תועלת.
לעובדה, שבפני המורה ובפני המנהל פתוחה האפשרות הקלה של השעייה, ישנן השלכות חמורות הן על הילד המושעה והן על חבריו. בנוסף, ישנה לכך השלכה גם על המורה. אצבע קלה על ההדק נראית כאפשרות נוחה למורה כי היא למעשה מסירה ממנה כל אחריות במתן עזרה אמיתית לילד ובחינוכו.
יחד עם זאת המורים כמו גם המנהלים יבינו בסופו של דבר שההשעייה היא למעשה הודאה בכישלון וריבוי ההשעיות יביא לפגיעה בהערכה העצמית של המורה , של המנהל, של ביה"ס ושל מערכת החינוך כולה.
הכותבת היא ראש ערוץ מפגשי עמיתים, מכון מופ"ת - מכון למחקר ולפיתוח מקצועי של מכשירי מורים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם