עצלנים, נמאסתם
בכל מערכת בחירות זה כמו פזמון חוזר. מהבחירות בי-ם ועד הפריימריז בקדימה. אחוזי הצבעה נמוכים ומיד אחר כך קולות צקצוק
כי לא רק ציפי הפסידה את הממשלה ושאול הפסיד את ציפי. ולא רק ביבי הרוויח ויחימוביץ' איגפה. גם אנחנו, בעיקר אנחנו, היינו צריכים לעשות מעשה, וכרגיל ישבנו בבית. 45 אחוזי ההצבעה בפריימריז של קדימה היו נמוכים להביך.
44 אלף מתוך 95 אלף בעלי זכות בחירה לא טרחו לבוא אל הקלפיות ביום פקודה. בכך הם חיזקו את המצב המובנה, המוכר עד זרא בפוליטיקה הישראלית, שמיעוט מאורגן היטב מנצח, מוביל, משפיע. ואילו הרוב, הריבון האמיתי בדמוקרטיה חרוצה ונטולת ארגזים, יושב בבית ומקטר שדי, נמאסתם.
פרשת קדימה היא סיפורו העצוב של עם עצלן, אנוכי או לכל הפחות מיואש. ברוב מערכות הבחירות הארציות והמוניציפליות אחוזי ההצבעה נמוכים מהמקובל בעולם דמוקרטי המרוצה ממנהיגיו. דווקא אומות שמקבלות הזדמנות להחליף הנהגה חמדנית, מושחתת או סתם לא מקצועית, יוצאות לקלפי בהמוניהן.
ואנחנו, שמצויים באזור הדמדומים בין שתי ההגדרות, יוצאים לכל היותר מהמטבח אל הסלון ומצקצקים את מרירותנו על אלו שהיינו יכולים להחליף ופשוט לא יצא לנו.
הציבור המעורב העדיף לשבת בסינית
אחת הדוגמאות החריפות לכך התקיימה בשנת 2003 בירושלים. ניר ברקת התמודד בפעם הראשונה על ראשות העירייה מול אורי לופוליאנסקי. ברקת כבר היה ידוע אז כמי שתרם הון, זמן וזיעה לקידום החינוך בבירה. הוא גם הבטיח שאם ייבחר, ימנף את הפעילות מהכיסא המוניציפלי בשכר סמלי של שקל לשנה.
לופוליאנסקי שייצג את ירושלים המתחרדת, צבר כבר אז רוחות רעות כשגייס את מפעל החסד העצום שהקים לקידום מטרותיו הפוליטיות, הרבה לפני שנחשד באחת מפרשות השוחד והשחיתות החמורות ביותר בתולדות המדינה. אבל הציבור השמאלי, החילוני, המעורב, העדיף ביום הבחירות לשבת בסינית.
ואילו התושבים החרדים, המאורגנים, הצייתנים, פשטו על הקלפי ולקחו את הבחירות. אחר כך ישבו ראשי ירושלים בסלון או באולפן ובכו על גורלה של העיר. הם האשימו
את כולם, ורק לא את עצמם.
זה מוזר, כי אנחנו באמת מעורבים. אלא שברגע האמת אנחנו לא מספיק מבינים את הקשר הדחוף, הקריטי, בין גילה אדרעי, שדרות רוטשילד והכנסת. לא ברור לנו שרק במליאת המחוקקים אפשר לחולל שינוי אמיתי. שאיציק שמולי יכול לצרוח את גרונו מול מאות אלפים מריעים, אבל אם לא יביא את זעקתם לכנסת כל ההישג המרשים שלו יגמור בפח.
בפעם הבאה שנצא אל הרחובות לצעוק על הדלק והקוטג', כדאי שנכתוב על כמה שלטים משהו בנוסח "עצלנים, נמאסתם". נמאס מאלו שיוצאים ידי חובת קיטור באולפנים הממוזגים או בארוחת שישי. נמאס מאלו שרואים אחרים שכן עושים, ומתנפלים עליהם בהאשמות של "צעיר מדי", "חסר ניסיון" ועוד. צעירים וחסרי ניסיון שלפחות עושים מעשה עדיפים על אלו שנשארים לקרקר בכורסה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם