כבר לא העיר העברית
איך הפכה תל אביב לעיר שבה הלעז מתפשט בכל חלקה טובה ולמה איש אינו פוצה פה?
רחבעם זאבי, היה במשך שנים רבות המנהל והרוח החיה של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, והוא האיש שהפך מוסד זה לאתר תרבות מרכזי בעיר ולאבן שואבת לתושבי תל-אביב ולמבקרים בה. במוזיאון ארץ ישראל, פרי טיפוחיו של גנדי, מתקיימות תערוכות, הצגות ופעילויות חינוך ותרבות אחרות, המיועדות לבני כל הגילים.
המקום הטבעי והמתבקש להנצחתו גנדי הוא מוזיאון ארץ ישראל. בעקבות הרצח פניתי – בתפקידי אז כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי - אל רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב –יפו אז וגם היום, בבקשה להנציח את זכרו של האיש על המוסד המפואר. ידוע לי שגם אחרים פנו בבקשה דומה.
ההתחמקות לא איחרה לבוא. עיריית תל אביב-יפו מיאנה לעשות את המעשה המתבקש. רק כעבור כעשר שנים היא מצאה לנכון לצאת ידי חובתה ולהנציח את זכר האיש באופן שאינו מכבד את האיש ואינו מכבד את העיר ואת העומד בראשה.
מסתבר שבהקשר זה הופיעה לאחרונה כתבה ב- YNET (זיו רביב ויואב מלכה, 02.04.12, תחת הכותרת: "טענה: השר רחבעם זאבי הונצח ב'חצר האחורית'".
כותרת המשנה כללה את ההסבר שככל הנראה הוביל להתנהגות, התמוהה בלשון המעטה, של העירייה: "עיריית תל אביב קראה רחוב בשפך הירקון על שם השר שנרצח אך בני משפחתו לא עודכנו. גורם עירוני: מכיוון שהעירייה לא מאמינה בדרכו
אינני יודע מי הוא אותו גורם עירוני עלום, אבל לא ייתכן שהטענה "שהעירייה לא מאמינה בדרכו הפוליטית" תשמש עילה לפסילתו. הן ברור לכל שמי שאינו מזדהה עם דברי גנדי בעניין "טרנספר מרצון" יזדרז להנציח את מי שדוגל בטרנספר בכוח של יהודים למען שלום, או אפילו למען "שלום".
העיר, המתיימרת להיות חופשית ומתקדמת ופתוחה למגוון הדעות, מפעילה מדיניות של אֵיפָה וְאֵיפָה בנושא ההנצחה, וככל הנראה עסקנים בעירייה הם הקובעים מי יונצח וכיצד, בהתאם לדעותיהם הפרטיות.
כנצר למייסדי תל-אביב, צר לי לראות כיצד העיר העברית הראשונה נושאת שם זה לשווא. הלעז בחוצותיה מתפשט בכל חלקה טובה: בשמות שכונות וחנויות ומוסדות, ואין פוצה פה ומצפצף. המבקר בקניוניה אינו יודע באיזו ארץ הוא נמצא. והעירייה – זו מחרישה לנוכח התופעה המכוערת, ואף תורמת בעצמה לכיעור: מדי פעם היא מקיימת "הפנינג" כזה או אחר.
וכן, אותם "הפנינגים" מטעם עיריית העיר העברית הראשונה (?) מתקיימים על-פי הלוח הלועזי, אפילו כאשר הם מתייחסים לאירועים יהודיים. מומלץ לקוראים לעקוב אחרי פרסומי העירייה לגבי אירועים לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל, חג השבועות והביכורים, הקפות שמחת תורה, יום הזיכרון ליצחק רבין – כל אלה מצוינים בדרך כלל בהתאם ללוח הנוצרי בלבד.
החמץ בחוצות תל אביב מתפשט ללא הגבלה וללא פיקוח בעצם ימי חג הפסח. ואלה המדברים גבוהה גבוהה על הצורך באכיפת החוק בחברון ובמיגרון מפרים אותו בריש גלי בחוצות העיר העברית הראשונה.
בעוד ימים אחדים יעוטו אותם צדקנים על חרדים שאינם עומדים דום בעת הצפירה לזכר חללי צה"ל, אבל השבוע הם עצמם מצפצפים על החוק והמסגרת שקבעה המדינה למען נחיה כולנו באווירה של התחשבות הדדית וסובלנות.
האם דעות פוליטיות של עסקנים קטנים, ביטויים לועזיים מיותרים של פרסומאים וקיום חוק בררני של אבירי שלטון החוק - האם אלה צריכים לעצב את חזותה של העיר העברית הראשונה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם