כל שבט תחת דגלו
איך הייתם מגיבים לו במקום הדני הענוג בכביש 90 היה ניצב גלוח ראש? למי שהספיק לשכוח אנחנו במלחמה על עצם לגיטימיות קיום מדינתנו
רק מה, אחר כך התחלתי להרהר, כי בנאדם, מעבר להיותו עבד לרגשותיו ומשועבד למניפולציות תקשורתיות שגורמות לו לזעזוע עמוק, מסוגל גם להפעיל את החלקים התבוניים שלו. לעיין בדבר, להטיל ספק, להתעלות מעל הנחות מוקדמות.
מי הנפשות הפועלות? מהם האינטרסים? מה קדם למה? מה פירוש "פעילי שלום?“ לאיזה שלום הם מתכוונים? מי מממן את השלום שלהם? ומה הקשר בין שלום לחסימת כביש הבקעה?
כיוון ששחור-לבן אני חובב רק בסרטים ישנים של האמפרי בוגרט, השתוממתי כיצד בסדר פרוסי כמעט, הסתדר כל שבט תחת דגלו והשמיע צליל מקהלה מתוזמן. וגם אני במסדר. אז זו תהיה דרך חתחתים. נעבור מסע בין צביעות, היתממות, צדקנות וקיבעונות מחשבתיים. של כל הצדדים.
על פי דיווחי התקשורת, מסתבר ששאלת הסמח"ט, סא"ל שלום אייזנר: "להצטלם טוב יותר חשוב מהמשימה?", עצבנה מאוד את הקודקודים. הם נעלבו. מאוד רגישים שם למעלה. אבל לשאלתך סא"ל אייזנר, "כן" היא התשובה המצערת.
המדיום הוא המסר כמו שאמר מקלוהן קשישא, ודאי משעה שהנאורים יצאו לסזון שסופו קתרזיס עגלה ערופה. "ראו, ידינו לא שפכו את הדם הזה, אלא הקצין העבדקן והמזיע שמתרוצץ בסרטון בלופ אינסופי".
דווקא אלו המתהדרים ומפרכסים עצמם בתחכום אנין,
בתקשורת המיינסטרים נזכרו מאוחר מאוד, אם בכלל, לתהות על קונטקסט האירוע. מה אירע לפני המכה? כיצד נשברה ידו של הסמח"ט? כיצד חבטה מכוערת ככל שתהיה, ברוטלית, אכזרית אבל כזו שנזקה תפרים בשפה, הופכת לסיפור מרכזי במשך שבוע. סיפור שמעלים לחלוטין את העובדה שהרשות הפלסטינית גזרה גזר דין מוות על מוכר בית המכפלה.
מכאן יש להבין כי שפה מדממת של דני חשובה לאין שיעור מחייו העלובים של מתווך פלסטיני. התקשורת באקט מאזוכיסטי התענגה על התמונות מהבקעה. פתאום, כמו נשכחו התמונות מההתנתקות, הפעלת אלימות כלפי מפגינים חוסמי כבישים הפכה לפשע בקנה מידה של משפטי נירנברג.
אני מבין את הביקורת על ההתייצבות האוטומטית של הימין הדתי מאחורי סא"ל אייזנר. אין לקבל אלימות הנובעת מאובדן עשתונות, זעם חסר תכלית, אבל צריך לדרוש גם את ההקשר.
אסור להתעלם מעברו הקרבי, משירות ללא דופי, לשכוח באחת את תרומתו לביטחון המדינה. בנו של אחד מחברי הכנסת כתב בפייסבוק כי אייזנר הוא בהמה מתועבת, שאלתי אותו אם הוא היה בהמה גם כשחירף נפשו וחילץ גופת חבר בלבנון.
עכשיו בואו נלבן את הדברים שוב. מדובר בשבת שרבית בבקעה. השמש קופחת, וזה שעתיים קרוב ל200- פלסטינים שבראשם אנרכיסטים, אנשי ארגון ISM מנסים לחסום את כביש הבקעה.
זוהי השבת האחרונה של חופשת פסח. המוני בית ישראל נוהרים לכנרת וממנה. כביש הבקעה ציר חשוב, וסא"ל אייזנר, איש דתי, לא בבית הכנסת וגם לא בבית עם משפחתו אלא מקיים את מצוות הדמוקרטיה הישראלית, כדי לאפשר חילול שבת המוני.
כעת, גשו למחשב וצפו שוב בסרטון. רגע לפני שאייזנר מטיח את נשקו, עובר מאחוריו בחטף, צעיר ערבי בחולצה סגולה וכובע מצחייה. תתמקדו בו. תעברו להילוך איטי אם ביכולתכם. כשהצעיר בחולצה הסגולה עובר מאחורי אייזנר, שימו לב לתנועת הגוף שלו. הוא נותן קטנה בגב של אייזנר. לא משהו בומבסטי, לא מהלומה כואבת, קטנה.
אולם בסיטואציה הטעונה, בחום הצהריים, בכאוס הכללי, כשידו השבורה של הסמח"ט כואבת, יש בה כדי לחרפן את הדעת.
באותה שנייה אייזנר מביט לכיוון אחר, אלא שמיד לאחר המגע, מבטו פוגש את הבחור הדני. לדעתי, ואולי אני טועה וחוטא בסנגור מופרך, אייזנר מזהה את הדני כמי שהתגרה בו. כמובן שאין הצדקה לאלימות, אבל במצב של עימות טעון, אפילו מגע קל הוא קטליזטור נפיץ.
קל לשבת בכורסה ולהתלונן על הפיגוע ההסברתי, מהכורסה קל גם לתכנן חילוץ בני ערובה, ובשכשוך באמבטיה קל להשתלט על המרמרה בצורה חלקה.
אייזנר איבד את קור רוחו ופעל בפזיזות מטופשת, אבל מי שמבקש את פיטוריו בשל טעות, היה סותם את הגולל על הקריירה של רוב המצביאים הגדולים בהיסטוריה. רק תארו לעצמכם מה היו עושים היום למאיר הר-ציון.
אנחנו במלחמה. מלחמה על עצם הלגיטימיות של קיום המדינה.
שאלו את עצמכם כיצד הייתם מגיבים לו באותו סרטון במקום הדני הענוג עטוי הכאפייה היה ניצב גלוח ראש ניאו נאצי, שהיה מבקש לחסום את כביש הבקעה. במינימום הייתם מברכים על המכה. עכשיו הטוויסט בעלילה.
אנדראס הדני, פעיל ISM מאמין בעולם נטול גבולות, באחוות עמים, בחופש, באנרכיזם, הוא גם טוען שישראל רצחה 5,000 פלסטינים במבצע עופרת יצוקה. אנדראס וחבריו הם אנרכיסטים, לא פעילי זכויות אדם ושלום, אלא פרובוקטורים שמטרתם חיסול המדינה היהודית. הם לא מסתירים זאת. עצם קיומה של מדינת לאום יהודית היא פשע בעיניהם.
הם מדברים על אהבה חופשית ועל עולם בלי גבולות, אבל אם תתמלא משאלתם, אתם וילדיכם עלולים להיות חשופים שוב למציאות שציינו לפני יומיים. בשורה התחתונה, האיום הנאצי והאיום השמאלני-אנרכיסטי הוא אותו איום.
שאלתם את עצמכם למה פעילי זכויות אדם האלו לא מגיעים לסוריה? כי מה? זה מסוכן? הם לא טסים לאיראן, טיבט, אפילו לא לעזה להגן על זכויות הפרט של הומואים. ישראל היא יעד מועדף, לא סוריה, שבה היו טובחים בהם. כי הרי אפילו לאנרכיסטים אירופאים אמיצים, שאינם מאמינים בגבולות, יש גבול.
הם לא רוצים למות בחומס. רק עם טיפש וחסר יצר הישרדות מאפשר לפרובוקטורים הממומנים על ידי גורמים עלומים להדליק את השטח. המודיעין הישראלי שוב נתפס לשאננות. חופש הביטוי, ערך נעלה בלי ציניות, מתקפל אל מול הסכנה הקיומית. אני מניח שאנשי שמאל היו מסרבים להכניס לישראל פעילים ניאו נאצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם