מי הבוס
עבודת נשים היא מרחב של אפליות ואתגרים, ובו אישה חזקה נתפסת כוחנית. נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה מתחילה את המהפכה עכשיו
בשנת 2008 הוקמה במשרד התמ“ת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה שאחראית, בין היתר, לצמצום פערי שכר ולשוויון תעסוקתי.
כנקודת פתיחה אמיצה, יש לומר, הסכים שמחון לבדוק את פערי השכר במשרד התמ“ת עצמו, ותוצאות הבדיקה הראו פערים של 31 אחוז בין גברים לנשים. הפער, הסתבר, נבע משלוש תוספות שגלומות בשכר: שעות נוספות, ניידות רכב וכוננויות.
מאותו רגע מינה שמחון ועדת בכירים שבודקת לעומק את מקורות האפליה בשכר במשרד הזה שמועסקים בו 1,400 עובדים, מחצית מהם נשים.
את המסקנות והתיקונים לשכר הנשים יעביר משרד התמ“ת כדגם לכל משרדי הממשלה. והנה כך הזיז שמחון את הקרון הראשון ברכבת ארוכה שכולנו נוסעות בה.
עבודת נשים היא מרחב שיש בו אפליות, אתגרים, מלכודות, הטרדות וחזית אחת קשה במיוחד שאופיינית לנשים שהן אמהות שמתפקדות במשרה מלאה בבית ובעבודה, כלומר גם בספירה הפרטית (משפחה) וגם בציבורית (שוק העבודה).
הנשים בשוק העבודה מתמודדות יום-יום עם מכשולים גלויים וסמויים מן העין: פערי השכר המאוד לא קטנים בין גברים לבין נשים הם מסוג הדברים הידועים, אבל הסמויים מבחינת היכולת להצביע עליהם בוודאות ולאתר את מיקומם המדויק. לזה אפשר להוסיף את העובדה שסטריאוטיפים תרבותיים מכוונים נשים להתרחק מכסף.
"לא נחמדה", "ביצ'ית", "ברקודה",
במקביל התרבות "מלמדת“ נשים לא להתעניין, לא לדרוש ולא להילחם או לעמוד על שלהן מול המושג "כסף". "אני עובדת מתוך אהבה ומסירות", יגידו רוב הנשים שהפנימו את עבודת הפרך שקשורה לניהול וארגון הבית. המושג הזה של אהבה ומסירות בחינם גולש גם לסקטור הציבורי.
גם היום, רוב הנשים צריכות לעבור מתפיסה עצמית של "לא זכאית ואני צריכה להגיד תודה שמאפשרים לי", ל"זכאית ומגיע לי".
נחזור שוב לנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה שבראשה עומדת עורכת דין מוכשרת, בעלת אוריינטציה פמיניסטית, שמבינה מצוין גרפים ומשמעויות של אפליית שכר, עו"ד ציונה קניג-יאיר.
הנה לדוגמה אחד המקרים שבו היא עוסקת בימים אלה: עובדת ברשות עירונית גדולה פנתה לנציבות בטענה לפערי שכר בינה לבין הגברים במשרד.
בבירור שערכה הנציבות התברר שבמחלקה מסוימת הגדירה הרשות את הגברים כבעלי תפקיד בכיר והעניקה להם דרגות גבוהות יותר, ואילו הנשים הוגדרו כעובדות רגילות וקיבלו שכר נמוך יותר.
לאחר דין ודברים עם הרשות, היא מינתה מנתח עיסוקים, וזה קבע שכל העובדות והעובדים מבצעים את אותה העבודה, ואין כל הסבר ענייני להבדל בהגדרות התפקיד ובשכר בין הנשים לבין הגברים.
בעקבות התערבות נציבות השוויון, הרשות העלתה את דרגותיה של אותה עובדת, ועתה נציבות השוויון דנה איתם בעניין השוואת כל תנאי הנשים לאלה של הגברים, כולל תשלום הפרשי שכר רטרואקטיביים ופיצוי לפי חוק השוויון.
במקרה השני פנו לנציבות שתי עובדות מעיריית ירושלים בטענה לפערי שכר בינן לבין שני הגברים העובדים עמן במשרד. הנציבות ביקשה מעיריית ירושלים נתוני שכר. כשהבקשה לא נענתה, הוציאה נציבות השוויון צו לקבלת נתונים על פי סמכות ייחודית שיש לה מכוח החוק.
הנתונים הועברו לבדיקת רואה חשבון מטעם הנציבות, והוא קבע שיש פערים לא מוסברים בין שכר הנשים לזה של הגברים, שקיימים כבר 17 שנה. אלו באו לידי ביטוי בדרגת הרכב שהגברים קיבלו, ובתוספות שכר נרחבות שהגברים קיבלו והנשים לא.
בשלב זה הגישה נציבות השוויון תביעה ראשונה וייחודית בשמה לבית הדין לעבודה וביקשה לתת צו כללי לבדיקת פערי שכר בכל עיריית ירושלים יחד עם התביעה של הנשים המיוצגות על ידי שדולת הנשים. התיק נמצא בשלב ההוכחות בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
המקרה השלישי, "תיק אורית גורן,“ הוא דוגמה מובהקת לאפליה של שכר לעובדת הום סנטר שהרוויחה 2,500 שקל בעוד גבר באותה משרה בדיוק הרוויח 4,000 שקל.
גורן הוכיחה שישנם פערי שכר, אבל השופטת קבעה שקיומו של פער זה אינו מוכיח באופן אוטומטי קיומה של אפליה מגדרית. התיק היום בבג"ץ, שם הציגה נציבות השוויון עמדה שלפיה במקרה שבו הוכחו פערי שכר, נטל ההוכחה שלא מדובר באפליה עובר למעסיק.
למה חשוב לשלב נשים בשוק העבודה ולדאוג להן לתנאים שווים לאלו של הגברים? מהסיבה הפשוטה שנשים הן כוח עבודה מצוין, יעיד מנכ"ל "מטריקס", שטוען שחלק מבית התוכנה שלו, שמורכב כולו מנשים חרדיות, הוא הצלחה מסחררת.
וגם הוכח מנתוני "קטליסט", שכשחבורה של גברים באותו גיל, בעלי אותה רמת השכלה, יושבת בחדר וצריכה להחליט החלטות, התוצאות שהיו מתקבלות אילו נשים היו יושבות בחדר, היו יצירתיות פי כמה וכמה.
ומול כל אלה, איך זה, ריבונו של עולם, שנשים מרוויחות פחות באחוזים ניכרים, באותה משרה בדיוק כמו הגברים, באותו חדר, באותו משרד, ועוד לא התייחסנו לעובדה שאחרי יום העבודה במשרד הן ממהרות הביתה לילדים ומתחילות יום עבודה שני. אז איפה הצדק רבותי וגבירותי?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם