זרעי קיץ נישאים ברוח
במה יהיה שונה הקיץ הזה, כששוב נקרא אל הכיכרות להשתתף במחאת הצדק החברתי?
עזרו לקפטן הישראלי למצוא את הכסף יזעקו הפוסטים בפייסבוק, ואנחנו נקליק באלפינו ונשתף בהמונינו. מעגלים מעגלים נתקבץ מכל קצוות העיר ונברך בקול גדול הנה מה טובו אוהלינו, שבת אחים גם יחד.
המקום יראה מוכר מפעם והסיסמאות יהדהדו בגרונות, העם דרש, העם דורש והעם ידרוש. כישראלים גאים נעסיק את עצמנו בגעגוע לדברים שאולי לא היו מעולם.
אז חנינו בבורסה, אז היו יותר כיפות סרוגות, אז האוהלים הגיעו עד נורדאו, אז המים המינרלים עלו רק חמישה שקלים. מכל בית ועבר יתחברו להן השאלות הקטנות לקריאה אחת גדולה – מה נשתנה?
הפעם הפוליטיקאים יהיו ברחובות אתנו. פוליטיקאי בפריימריז שמשרך רגליו לכל בר-מצווה בבית התקווה, לא יוותר על הזדמנות לחכך עצמו עם מאות אלפים.
מכל סיעות הבית הם ישבעו אמונים לעתיד טוב יותר לכולנו. אופורטוניסטים חדשים-ישנים ואתם ראשי וועדות, סגני שרים, ואפילו חברי ממשלה. כולם יקטרו אתנו על ההם שם למעלה שאינם מקשיבים ורק דואגים לעצמם, למעמדם ולכיסאם.
הפעם לא ניתן שישלחו לנו פרופסורים. השכלנו לדעת שרצפט בכתב יד לא קריא זה לא מה שירפא את מחלתנו. מה עוזר מרשם אם לחברת התרופות אין תרופה במפעל, אם וועדת התרופות לא מכניסה אותה לסל, והרוקח מסרב לגשת למדף ולתת אותה לנו.
אם מבקר המדינה הצליח למצוא קשר פתלתל בין השרפה הגדולה ובין השרים, קל וחומר שנדרוש אחריות ממשלתית לנושאים החברתיים.
הפעם לא נוכל לחמוק מהסברים. נהיה חייבים להגדיר שצדק חברתי זה כשמה שאתה נותן למדינה שקול למה שאתה מקבל ממנה. שכל מי שמקבל יותר ממה שהוא תורם צריך יהיה להחזיר.
הפעם נצטרך להעמיק בפרטים. מה זה אומר שישראל משקיעה 8 אחוזים מהתוצר שלה בחינוך, ולמה פינלנד שמשקיעה פחות מ-6 אחוזים מצליחה הרבה יותר? מדוע היחס בין מספר המורים והתלמידים בישראל זהה ליחס בפינלנד, אבל שם בכיתות יש 20 תלמידים ואצלנו 30? והאם מבנים לגני ילדים ישפרו את החינוך של ילדינו ומה זה לכל הרוחות מיצוי כושר השתכרות?
הפעם נצטרך לחשוב פעמיים אם בכלל לצאת לרחוב. כשרעמי הבחירות ברקע, מפלגות הקואליציה יפוצו לכל עבר ואיש הישר בעיניו יעשה. קולות תופי המחאה בתל אביב יתערבבו ברחשי העימות המתקרב בין טהרן לירושלים.
כל מנהיג בעיני עצמו יקרא אותנו לדגל שלו וינסה להכריח אותנו לפלג את עצמנו עד מבלי דעת. שוב נוצף במונחי העולם הישן, סוציאליסטים וקפיטליסטים, ימין ושמאל, רק חול וחול.
מהו הקש האחרון שיזיז אותנו מכורסת הטלוויזיה? האם אלו מחירי המוצרים ברשתות השיווק שחזרו לעלות, או מחירי החשמל והדלק? האם הכעס על הטייקונים המסתפרים או הזעם על הפוליטיקאים המגזריים שגזלו את הדיור הציבורי? עושה רושם שהקיץ הקרוב יהיה מפוכח יותר, פחות נאיבי ולא יהיו בו חסד ורחמים.
הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר הוועד המנהל של תנועת "הכל חינוך"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם