חופש יחסי

לא כל מה שמתרחש בתחומי האוניברסיטה כרוך בסוגיית "חופש אקדמי". לא ניתן להניף את הדגל הזה כתירוץ לקיום הפגנות פוליטיות בקמפוסים

ד''ר אופיר העברי | 16/5/2012 17:27 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
סערת טקס ציון הנכבה באוניברסיטת תל אביב מעלה שוב לכותרות את הטענות הנשמעות לעתים כאילו יש בישראל ניסיון לפגוע בחופש האקדמי. היא מהווה הזדמנות להבהיר אחת ולתמיד מהו חופש אקדמי ואם הוא נתון אצלנו בסכנה.

בקצרה, הסערה פרצה סביב היתר שהעניקה אוניברסיטת תל אביב לגורמי שמאל קיצוני לערוך "טקס לציון יום הנכבה" בשטח הקמפוס. פרסום ההיתר גרר ביקורת ציבורית נוקבת, כולל מצד שר החינוך גדעון סער, אשר פנה למוסדות האוניברסיטה בבקשה לשקול מחדש את הסוגיה.

מנגד, נשמעו זעקות שבר מן הצד השני של המפה הפוליטית על כך שביקורת ופנייה כאלה מהוות פגיעה אנושה בחופש האקדמי. לאמיתו של דבר, אין מדובר כלל בסוגיית חופש אקדמי, והמזדעקים מנסים להסתיר מאחורי עשן המשואה שהדליקו את חולשת טיעוניהם בזכות קיום ההפגנה.

הבה נבהיר: לא כל המתרחש בתוך תחומיה של אוניברסיטה או מכללה כרוך בסוגיית החופש האקדמי, אלא רק נושאים הנוגעים למחקר, הוראה או הרכב הסגל.

אם נפגעת האפשרות לחקור, ללמד או למנות איש סגל בשל השקפתו, אזי מדובר בפגיעה בחופש האקדמי. אך ניהול כספי כושל של מוסד או הפגנת סטודנטים בנושא פוליטי אינם קשורים כלל לחופש אקדמי. כלומר, את הפגנת הסטודנטים, המכונה משום מה "טקס", אשר מזהה את הקמת מדינת הלאום של העם היהודי כאסון, אין לשפוט כלל במונחים של חופש אקדמי, אלא רק במונחי חופש הביטוי הכללי של אזרחי המדינה, שבמסגרתו נערכת כל הפגנה פוליטית רגילה בעיר או בכפר.
קמפוסים אינם חוצות העיר

במקרה של הפגנה, יש לפעול מתוך העיקרון הראוי והרצוי של קיום חופש ביטוי מרבי, תוך הכרה בכך שגם לחופש זה ישנן גבולות, וטוב שכך. הפגנה בעלת אופי רצחני או גזעני במוצהר חורגת מגבולות חופש הביטוי. מורכב יותר הוא מקרה של הפגנה שבה מערערים על עקרונות היסוד של המדינה או מצדיקים השקפה שרבים מחסידיה מקדמים באמצעים אלימים. במקרים כאלה עדיף לא לקבוע כללים נוקשים מראש, אלא לדון בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין חופש הביטוי לבין שמירה על העקרונות והחוקים של החברה והמדינה.

אך בל נשכח: קמפוסים אינם חוצות העיר. כמו בתי חולים, גם קמפוסים אוניברסיטאיים הם מקומות שבהם מתקיימת פעילות במימון ציבורי, פעילות הכפופה לכללים ועקרונות ברורים (זהות הנכנסים והיוצאים, סוגי הפעילות המותרת וכן הלאה), שכל השוהים בשטח המוסד נדרשים לעמוד בהם.

סביר בהחלט שבנושאים כמו הטרדה מינית או

ניהול כספים תגבש האוניברסיטה כללים שיהיו מחמירים יותר מאשר המצוי בספר החוקים. כך, גם בנושא הפגנות סטודנטים ניתן לשער כי האוניברסיטה תהיה סובלנית פחות כלפי קריאות לאפליית נשים או בשבחם של רוצחים, לעומת מה שרשויות החוק יאפשרו בהפגנה פוליטית שתתקיים במסגרת כללי חופש הביטוי.

אם כן, ברור שאין המדובר כאן בחופש אקדמי, אלא רק בשאלת גבולות חופש הביטוי במסגרת מוסד ציבורי. טוב עשה שר החינוך שפנה לאוניברסיטת תל אביב ודרש מראשיה להקדיש מחשבה נוספת לקיומה של הפגנה מסוג כזה בשטח הקמפוס.

זו סוגיה ציבורית חשובה הנוגעת לשאלת גבולות חופש הביטוי, והימנעותו של השר מלהשמיע עמדתו בנסיבות אלה הייתה מעילה בשליחותו כאיש ציבור. טוב יעשו גם ראשי האוניברסיטה אם יקדישו מחשבה נוספת לשאלה אם ברצונם לקבוע שאין כל גבול לתוכני ההפגנות המתקיימות בשטח שעליו הם ממונים.

הכותב הוא חבר המועצה להשכלה גבוהה

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אופיר העברי

צילום:

עמית במכון לפילוסופיה, פוליטיקה ודת של "מרכז שלם" בירושלים. כתב את ההקדמה לספר "דמוקרטיה באמריקה" של דה טוקוויל שיצא בהוצאת שלם בימים אלה

לכל הטורים של אופיר העברי

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים